סיפור המקרה
מה קרה ולמה הגיעו לבית המשפט?
אסיר המרצה מאסר בגין מעשה מגונה בכוח ושב"ח ביקש להשתחרר שחרור מוקדם. בעוד שמרכז חיצוני (אלאמל) הציע תכנית שיקום וטען כי האסיר מביע חרטה, גורמי הטיפול בכלא והמרכז להערכת מסוכנות ציינו כי האסיר ממשיך להכחיש את ביצוע עבירת המין וטוען כי הודה בה רק בשל עצת עורך דינו. הוועדה קבעה כי עמדות אלו סותרות וכי האסיר אינו בשל לשחרור.
AI Summary — מה חשוב לדעת?
האסיר הגיש בקשה לשחרור מוקדם ממאסר של 9 חודשים. המדינה התנגדה לבקשה, תוך שהיא מצביעה על חומרת העבירות (שהייה בלתי חוקית ומעשה מגונה בכוח), על הכחשת האסיר את עבירת המין, ועל חוסר מוטיבציה לטיפול. למרות תכנית שיקומית שהוצעה על ידי 'מרכז אלאמל', הוועדה מצאה סתירות בין התכנית לבין הערכות גורמי הטיפול בשב
מה הייתה המחלוקת?
המדינה התנגדה לשחרור עקב חומרת העבירה, מסוכנות מינית והיעדר הליך טיפולי משמעותי, בעוד האסיר טען כי יש לאפשר לו להשתקם במסגרת חיצונית, במיוחד בהיעדר טיפול זמין בשב"ס לשאינם דוברי עברית.
טענות הצדדים
המדינה טענה כי האסיר אינו לוקח אחריות על מעשיו ומכחיש את עבירת המין בניגוד לטענות 'מרכז אלאמל'. האסיר טען כי הוא זקוק להזדמנות שיקומית בחוץ מאחר שאינו דובר עברית וכי עדיף שחרור תחת תכנית מאשר שחרור ללא כל פיקוח.
השאלה המשפטית
האם יש מקום להורות על שחרור מוקדם של אסיר שהורשע בעבירות מין חמורות, כאשר קיימת סתירה בין הערכות גורמי הטיפול לבין תכנית שיקום חיצונית בנוגע להפנמת העבירה ונטילת האחריות?
מה קבע בית המשפט?
ועדת השחרורים דחתה את הבקשה לשחרור מוקדם, תוך קביעה כי מדובר בעבירה חמורה וכי האסיר טרם עבר הליך טיפולי משמעותי או הפנים את חומרת מעשיו.
העיקר המשפטי מפסק הדין
סמכות ועדת השחרורים מותנית בבחינת מסוכנות האסיר ובבחינת המענה הטיפולי, כאשר חומרת העבירה והעדר נטילת אחריות מהווים שיקולים מרכזיים כנגד שחרור מוקדם.
מה המשמעות המעשית עבורך?
אסירים המכחישים את ביצוע העבירה או נמנעים מטיפול ייעודי בעבירות מין מתקשים לקבל שחרור מוקדם, גם אם מוצגת תכנית שיקום חיצונית, שכן הוועדה נותנת משקל בכורה להערכות המקצועיות של שב"ס והמרכז להערכת מסוכנות.
שאלות ותשובות
מדוע נדחתה הבקשה לשחרור מוקדם?
הבקשה נדחתה בשל חומרת העבירה, הכחשת האסיר את מעשיו והיעדר הליך טיפולי מוכח, בניגוד להערכות גורמי הטיפול המקצועיים.
מהו המשקל של תכנית שיקום חיצונית?
הוועדה בוחנת את התכנית ביחס לממצאי גורמי הטיפול בשב"ס. כאשר קיימת סתירה מהותית בין טענות האסיר לבין הערכות המסוכנות, התכנית אינה מהווה ערובה מספקת לשחרור.