דיני לשון הרע בישראל מנסים לאזן בין הערך החוקתי של שמירה על כבוד האדם לבין חופש הביטוי. במצבים שבהם ביטוי מסוים נחשב ללשון הרע על פי החוק, קיימים כלים משפטיים המאפשרים למפרסם להתגונן. אחד המרכזיים שבהם הוא הגנת תום הלב, המעוגנת בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. בניגוד להגנת אמת הפרסום, שבה נדרשת הוכחת נכונות עובדתית, הגנת תום הלב בוחנת את נסיבות המקרה ואת הלך רוחו של המפרסם.
כדי שנתבע יוכל ליהנות מהגנה זו, עליו לעמוד בשני תנאים מצטברים. תחילה, עליו להוכיח כי הפרסום נעשה באחת מהנסיבות המנויות בסעיף 15, כגון חובה חוקית או מוסרית, הגנה על עניין אישי כשר, ביקורת לגיטימית על עובד ציבור או הגשת תלונה לרשות מוסמכת. ללא עמידה בנסיבות אלו, בית המשפט לא ימשיך לבחון את תום לבו של הדובר.
הבחינה האם פעל המפרסם בתום לב כוללת שני נדבכים: סובייקטיבי ואובייקטיבי. הנדבך הסובייקטיבי מתמקד בשאלה האם המפרסם האמין באמת ובתמים בתוכן הדברים, או שמא פעל מתוך כוונת זדון או נקמנות. הנדבך האובייקטיבי בוחן את סבירות ההתנהגות; בית המשפט בודק האם אדם סביר היה נוקט באותם אמצעי בירור לפני הפרסום, והאם היקף התפוצה וניסוח הדברים תאמו את מטרת הפרסום. חריגה מהסביר, כמו השתלחות גסה או פרסום פומבי במקום בו נדרש דיווח דיסקרטי, עלולה להביא לשלילת ההגנה.
החוק קובע חזקות ראייתיות כדי להקל על בירור ההליך. קיימת חזקה לטובת המפרסם כי פעל בתום לב אם עמד בנסיבות הסעיף ולא חרג מהסביר. עם זאת, קיימת חזקה הפוכה לחוסר תום לב במקרים ספציפיים, כמו אי-נקיטת אמצעי בירור מינימליים או פרסום כוזב שהמפרסם ידע שאינו אמת. במקרים אלו, הנטל עובר למפרסם להוכיח את אמיתות פעולתו.
בסביבה הדיגיטלית, שאלת תום הלב מקבלת משנה תוקף. פרסומים ברשתות חברתיות, תגובות או קבוצות וואטסאפ אינם מעניקים חסינות, וביטויים הנחזים לעובדות קשות ללא תשתית ראייתית עלולים לחשוף את המפרסם לתביעות. גם בעולם התעסוקה, בירורים פנימיים מוגנים כל עוד הם נשארים במסגרת הנדרשת ואינם גולשים להפצת שמועות פוגעניות לכלל העובדים. הבנה של גבולות הגזרה הללו חשובה לכל מי שעומד בפני צומת של פרסום ביקורת, תלונה או הבעת דעה.
חשוב לזכור כי שלילת הגנת תום הלב חושפת את המפרסם לתשלום פיצויים, לעיתים ללא צורך בהוכחת נזק כספי מוחשי, וכן לצווי מניעה והסרה של התוכן. ניהול נכון של הליך משפטי בתחום זה מחייב בחינה מעמיקה של הראיות והנסיבות, שכן לכל מקרה מאפיינים ייחודיים. המידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה פרטנית של נסיבות המקרה והדין העדכני.