כאשר אדם נפטר בלא שהותיר אחריו צוואה תקפה, או כאשר הצוואה שהותיר אינה מכסה את מלוא עזבונו, חלוקת הנכסים אינה מתבצעת באופן אוטומטי. על היורשים הפוטנציאליים לפעול באופן אקטיבי כדי להוכיח את זכותם לרשת, וזאת באמצעות קבלת צו ירושה. מדובר במסמך רשמי המהווה את המפתח המשפטי לשחרור כספים, העברת זכויות במקרקעין בטאבו ומימוש נכסים המוחזקים בידי צדדים שלישיים כגון חברות ביטוח ובנקים. צו זה ניתן על ידי הרשם לענייני ירושה או על ידי בית המשפט לענייני משפחה, והוא קובע באופן מחייב מי הם היורשים ומהו שיעור חלקו של כל אחד מהם בעיזבון, בהתאם להוראות חוק הירושה.
חשוב להבחין בין צו זה לבין צו קיום צוואה, שכן האחרון נדרש אך ורק כאשר קיימת צוואה שרירה וקיימת. במקרים שבהם קיימת צוואה חלקית, ייתכן צורך בשילוב בין השניים כדי להשלים את חלוקת הרכוש כולו. חוק הירושה קובע סדר קדימויות ברור בין היורשים באמצעות חלוקה למעגלים. במעגל הראשון נמצאים בן או בת הזוג של המנוח יחד עם ילדיו. במעגל השני מופיעים הורי המנוח ובמידה ואינם בחיים, אחיו ואחיותיו. במעגל השלישי נכללים קרובים רחוקים יותר כמו סבים ודודים.
במידה ולא נמצא יורש המשתייך לאחד מהמעגלים הללו, העיזבון עובר לידי מדינת ישראל. נקודה קריטית להבנה היא כי ידועים בציבור אינם נחשבים ליורשים על פי דין במסגרת חוק הירושה, אלא אם הוכחה זכאותם בנתיבים משפטיים אחרים. הליך הגשת הבקשה לצו ירושה דורש הצגת תיעוד מקיף, הכולל את תעודת הפטירה של המנוח, מסמכים המעידים על הקשר המשפחתי כמו תעודות לידה ונישואין, ותצהיר המאמת את פרטי הבקשה. לאחר הגשת הבקשה, הרשם מפרסם הודעה פומבית בעיתונות וברשומות, וזאת כדי לאפשר לכל אדם המעוניין בכך להגיש התנגדות בתוך תקופה מוגדרת.
במידה ולא עולה התנגדות, הרשם בוחן את הבקשה ומנפיק את הצו. יצוין כי קיימת אפשרות משפטית של הסתלקות מירושה, שבה יורש בוחר לוותר על חלקו לטובת יורש אחר או לטובת כלל היורשים. מדובר בפעולה פורמלית שאינה הפיכה, ולכן מומלץ לבחון אותה בכובד ראש ובליווי מקצועי. משך הזמן הנדרש לקבלת הצו תלוי במידת המורכבות של התיק; תיק פשוט ללא התנגדויות עשוי להימשך מספר חודשים, בעוד תיק הכולל מחלוקות מורכבות עלול להיגרר על פני שנים. בעת טיפול בעיזבונות הכוללים חובות, נכסים מרובים או יורשים רבים, לעיתים ימונה מנהל עיזבון שיסייע בניהול הנכסים עד למועד החלוקה הסופית. המידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה פרטנית של נסיבות המקרה והדין העדכני.