השימוש הגובר בקורקינטים חשמליים במרחב האורבני יצר מורכבות משפטית ניכרת בכל הנוגע להגדרת זכויות הנפגעים במקרה של תאונה. סיווג הכלי כרכב מנועי או כהולך רגל משפיע באופן ישיר על מנגנון הפיצוי ועל הדרך שבה יש לנהל את התביעה. הבנת המערכת המשפטית היא צעד הכרחי לכל מי שנפגע במהלך רכיבה או כתוצאה ממנה. המעמד המשפטי של רוכב הקורקינט מבוסס על פסיקה הרואה בכלים סטנדרטיים אלו כאלו שאינם עונים להגדרת רכב מנועי על פי חוק הפלת"ד. לכן, רוכבים אינם נדרשים להחזיק בביטוח חובה.
המשמעות המעשית היא שבמקרה של התנגשות מול כלי רכב, הרוכב לרוב ייהנה מהגנה הדומה לזו של הולך רגל, מה שמאפשר תביעה מול ביטוח החובה של הרכב הפוגע, ללא קשר לשאלת האחריות לנזק. עם זאת, התמונה משתנה כאשר מדובר בתאונות עצמיות ללא מעורבות רכב אחר. במצבים אלו, לא חל חוק הפלת"ד והנפגע נדרש לפנות למסלולי תביעה נזיקיים, המבוססים על הוכחת רשלנות, למשל של הרשות המקומית עקב ליקוי בתשתית הדרך. כמו כן, ניתן לבחון מימוש פוליסות ביטוח פרטיות כגון תאונות אישיות.
במצבים של תאונות פגע וברח או היעדר ביטוח מצד הרכב הפוגע, קיימת רשת ביטחון המכונה קרנית, המאפשרת לקבל פיצויים גם כאשר אין גורם ברור לתביעה. עם זאת, חשוב להכיר בסיכונים של תביעות שיבוב, שבהן קרנית עשויה לדרוש פיצוי מהרוכב או מבעל הכלי אם הוכח כי נהגו ללא ביטוח או בניגוד להנחיות. מומלץ מאוד לאסוף תיעוד מקיף של זירת התאונה, פרטי מעורבים ומסמכים רפואיים, תוך הקפדה על ציון אופי המקרה בתיק הרפואי. יש להימנע ממסירת הצהרות לגורמים חיצוניים ללא ייעוץ מקצועי, שכן כל אמירה עשויה להשפיע על גובה הפיצוי בהמשך.
קביעת הפיצויים מתבצעת לרוב על בסיס חוות דעת של מומחים רפואיים הממונים על ידי המערכת המשפטית, אשר בוחנים את הנזק הלא-ממוני, הפסדי השתכרות והוצאות רפואיות שונות. מאחר שמדובר בתחום הנמצא בתהליכי שינוי רגולטורי, מומלץ להסתייע בייצוג משפטי המתמחה בתחום, כדי להבטיח ניהול תקין של התיק. המידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה פרטנית של נסיבות המקרה והדין העדכני.