זכות הטיעון מהווה נדבך מרכזי בעשייה המנהלית בישראל, ונגזרת ישירות מעקרונות הצדק הטבעי. תכליתה של זכות זו היא להבטיח כי הרשות השלטונית תפעל בהגינות, תמנע משרירות לב ותקבל החלטות מושכלות לאחר שקילת מכלול הנתונים הרלוונטיים, לרבות עמדתו של הפרט העלול להיפגע מהחלטתה. מהותה של זכות הטיעון כחובת הגינות הפסיקה המנהלית רואה בזכות הטיעון מעבר להליך טכני-פרוצדורלי; מדובר בביטוי של כיבוד האדם. כאשר רשות ציבורית שוקלת פעולות כגון הטלת סנקציות כספיות, שלילת היתרים או פגיעה בזכויות אחרות, מוטל עליה לעצור ולהיווכח כי לצד הנפגע ניתנה הזדמנות הוגנת להציג את עמדתו.
רציונל מרכזי הוא מניעת טעויות עובדתיות ומשפטיות, שכן הפרט משמש לעיתים קרובות כמקור המידע המהימן ביותר בנוגע לנסיבותיו האישיות. היקף פריסתה של חובת השימוע חובת השימוע חלה בכל מצב בו מופעלת סמכות מנהלית העלולה לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מוגן. הדבר אינו מוגבל לזכויות קנייניות, אלא משתרע גם על חופש העיסוק, זכות לשם טוב ואינטרס הסתמכות. עם זאת, רמת ההקפדה על הליך השימוע משתנה בהתאם לנסיבות. במקרים של פגיעה בזכות קיימת, הרשות נדרשת להקפדה יתרה, תוך מתן שהות מספקת להתכוננות וגילוי מלא של המידע המצוי בידיה.
דרכי המימוש ודרישת הגילוי אין חובה מוחלטת לקיום פגישה פרונטלית בעל פה, והדבר נגזר ממורכבות המקרה. עם זאת, כדי ששימוע ייחשב כתקין, חובה על הרשות לספק התרעה מראש, להציג תשתית עובדתית ומשפטית רלוונטית (חובת העיון), ולאפשר דיון מהותי ולא פורמלי בלבד. הסתרת מידע מהותי על ידי הרשות מרוקנת את זכות הטיעון מתוכן ומחלישה את הלגיטימיות של החלטתה. חריגים לחובה זו, כגון שמירה על ביטחון המדינה או סודות מסחריים, מפורשים על ידי בתי המשפט בצמצום רב.
סעדים ותרופות במקרה של הפרה למרות מרכזיותה של הזכות, היא אינה מוחלטת וקיימים לה חריגים, כגון דחיפות קיצונית המחייבת פעולה מיידית. במקרה של פגיעה שלא כדין, דוקטרינת הבטלות היחסית מכוונת את בית המשפט לבחון את חומרת הפגם והשפעתו על התוצאה הסופית. אם יוכח כי הפרת זכות הטיעון לא השפיעה על התוצאה המנהלית, ייתכן שבית המשפט לא יורה על ביטול ההחלטה. עם זאת, נטל ההוכחה לכך ששימוע לא היה משנה את התוצאה מוטל על הרשות. הליכים אלו מנוהלים בדרך כלל באמצעות עתירה מנהלית, תוך דגש על חובת העותר לפעול במהירות ללא שיהוי. המידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו מחליף בדיקה פרטנית של נסיבות המקרה והדין העדכני.