בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ פרסם החלטה גורפת שביטלה את תיקון החוק שנועד למנוע הליכי אכיפה ומעצרים נגד צעירים חרדים שאינם מתייצבים לשירות צבאי. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי הרכב של תשעה שופטים, בראשות המשנה לנשיא, השופט נעם סולברג. הרקע המשפטי לביטול נעוץ בשני אדנים מרכזיים: פגם פרוצדורלי בהליך החקיקה ופגם מהותי הנוגע לחוקיות החוק. השופט סולברג, שכתב את חוות הדעת המרכזית, ציין כי החוק כפי שנחקק סטה מהנושא המקורי של הצעת החוק כפי שהוגשה בקריאה הראשונה. על פי פסיקת בג"ץ, מדובר בפגם היורד לשורש העניין, שכן החוק אושר ללא תהליך חקיקה תקין וסדור כנדרש.
מעבר לפגם הפרוצדורלי, שמונה מתוך תשעת השופטים קבעו כי החוק אינו עומד במבחני פסקת ההגבלה בשל פגיעתו הקשה בזכות לשוויון. בפסק הדין הודגש כי המדינה מחויבת באכיפה שוויונית של הדין הפלילי, וכי יצירת מנגנון שפוטר קבוצת אוכלוסייה שלמה מאכיפה אינה נחשבת לתכלית לגיטימית. בית המשפט הבהיר כי החוק שלל מצה"ל כלי אכיפה מרכזי בהתמודדות עם אי-התייצבות, מבלי להציב מנגנון חלופי, דבר שהחריף את חוסר השוויון הקיים בנשיאה בנטל. בחוות דעתו הבהיר השופט סולברג כי האכיפה כלפי החרדים נובעת מהשתמטות משירות ולא מעצם לימוד התורה.
בתגובה להחלטה, חבר הכנסת מאיר פרוש מיהדות התורה תקף בחריפות את הפסיקה וכינה אותה מסע רדיפה נגד הציבור החרדי ועולם התורה. עבור הקוראים המשפטיים, פסק דין זה מסמן את גבולות היכולת של המחוקק לבצע שינויים בהליכי חקיקה מבלי לעמוד בסטנדרטים של הליך ראוי, ומבהיר את עמדתו של בג"ץ בנוגע למידת החופש של המדינה בהחלטות הנוגעות לשוויון בנטל השירות הצבאי. המשמעות המעשית היא שחסינותם של המשתמטים ממעצר, כפי שביקש התיקון לקבוע, בטלה ואינה עומדת עוד, מה שמחזיר את סמכויות האכיפה לידי רשויות הביטחון בהתאם לחוק שירות ביטחון המקורי.