בית המשפט העליון נדרש לאחרונה לסוגיה משפטית מורכבת הנוגעת לחובת הזדהות של עותרים בהליך ציבורי. זאת במסגרת עתירה שהגישו 180 אנשי שב"כ לשעבר נגד מינויו של דוד זיני לתפקיד ראש השירות. על פי דיווחי ynet, לאחר דחיית העתירה לגופה, הגיש זיני בקשה לעיון בשמות העותרים שפעלו בהליך זה בעילום שם. בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כי לזיני עומדת הזכות לעיין ברשימת השמות. עם זאת, החלטה זו לא יושמה על ידי העותרים, מה שהוביל להגשת בקשה לביזיון בית המשפט מצד זיני, המיוצג על ידי עו"ד יעקב כרם.
בדיון שהתקיים בנושא, טען עו"ד איתן פלג, בא כוחם של יוצאי השב"כ, כי לא ניתן לייחס לעותרים הפרה של החלטת בג"ץ מאחר שלא ניתן צו עשה מפורש לחשיפת השמות. מנגד, עו"ד כרם הדגיש כי החלטת בית המשפט הייתה ברורה ודרש הוראה אופרטיבית שאינה משתמעת לשתי פנים. מתוך פרוטוקול הדיון שנחשף, עלה כי נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, פנה לזיני בהצעה לבחון מחדש את עמדתו בנושא חשיפת השמות, תוך שציין כי ייתכן שוויתור על זכות זו יהיה צעד ראוי. על אף הצעה זו, הבהיר בא כוחו של זיני כי מרשו עומד על זכותו לקבל את רשימת השמות ועל קיום החלטת הערכאה השיפוטית.
בהחלטתו הנוכחית, שב בית המשפט וקבע כי על העותרים להעביר את שמותיהם לזיני בתוך פרק זמן של שבוע. יחד עם זאת, הרכב השופטים נמנע מלהכריע בשלב זה בשאלת ביזיון בית המשפט בנוגע לאי-מילוי ההוראה הקודמת. המקרה ממחיש את האיזון העדין שבין זכותם של עותרים לפרטיות לבין חובת השקיפות וההוגנות בהליכים משפטיים המופנים כלפי בעלי תפקידים בכירים. המשמעות המעשית לקוראים ולציבור המנהל הליכים משפטיים היא כי לבית המשפט סמכות רחבה לחייב עותרים בחשיפת זהותם, וכי אי-ציות להחלטות שיפוטיות עשוי להוביל להליכים נוספים ואף להטלת סנקציות, בהתאם לשיקול דעת הערכאה המכריעה.