פרשה מתמשכת המעסיקה את מערכת המשפט נוגעת ל-1,445 אזרחים שפונו מבתיהם בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, ונותרו ללא מענה בגין זכאותם למענק אכלוס. לאחר פרוץ המלחמה, הציעה המדינה למפונים אפשרות לבחור בין שהות במימון המדינה בבתי מלון, לבין התפנות עצמאית תמורת מענק כספי. כפי שעולה מעתירה שהוגשה לבג"ץ על ידי תושבי שדרות באמצעות האגודה לזכויות האזרח, קבוצת מפונים זו הוגדרה ברישומי המדינה כמי ששהתה בבתי מלון, דבר שהוביל לשלילת המענק ואף ליצירת חובות בביטוח הלאומי. המפונים, מנגד, טוענים כי התפנו באופן עצמאי ומחזיקים בתיעוד המוכיח זאת.
בתי המלון, על פי דיווחי משרד התיירות, העבירו רישומים הסותרים את גרסת התושבים. כתוצאה מהמחלוקת, נוצרה סיטואציה שבה אלפי אזרחים נותרו ללא מענה על ערעוריהם מזה כשלוש שנים. משרד התיירות טען בתגובתו לעתירה, שהוגשה במקור בפברואר 2025, כי אין בסמכותו להכריע במחלוקות מסוג זה וכי נדרשת חקיקה ראשית לצורך הסדרת הנושא. המשרד הוסיף כי ניסה לקדם הליכי גישור מול בתי המלון. לאחרונה, הוציא בג"ץ צו על תנאי המורה לשר התיירות ולמשרדו להסביר מדוע לא יקבעו נוהל שקוף ומפורט לבדיקת הערעורים ולהכרעה בהם.
על המדינה להגיש תצהיר תשובה מפורט בתוך 60 ימים. עורכי הדין המייצגים את העותרים מטעם האגודה לזכויות האזרח, טל חסין ואבנר פינצ'וק, טענו כי היעדר היכולת של המשרד להכריע אינו עומד במבחן המציאות, שכן מדובר בבחינת מסמכים שגרתית. הם הדגישו כי על המשרד חובה לוודא את דיווחי המלונות בטרם העברת כספי ציבור, וכי עליו לעמוד בהבטחות שניתנו למפונים בעת המשבר. המשמעות המעשית עבור המפונים היא המתנה נוספת להכרעה משפטית ומנהלית שתקבע את זכאותם הכלכלית ותסדיר את חובותיהם מול הרשויות, זאת לאחר שנים של אי-ודאות. מדובר במקרה המדגיש את המורכבות בניהול מנגנוני סיוע רחבי היקף בעתות חירום והחשיבות בבקרה על נתונים מנהליים.