בית המשפט המחוזי הכריע לאחרונה בבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה נגד חברת טריא, והורה על דחייתה על הסף. הפרשה התמקדה בטענותיהם של מבקשי התביעה, אשר טענו כי התבצעה הערכת שווי שגויה במסגרת הליך מיזוג שהתקיים בשנת 2022 בין חברת טריא לבין חברת לוזון נדל"ן. על פי הדיווח ב'גלובס', המבקשות טענו כי הערכת השווי שבוצעה הובילה לדיווחים מטעים לציבור ולנזק שנגרם לבעלי המניות. בית המשפט בחן את אופי הנזק הנטען ואת המסגרת המשפטית המתאימה לבירור טענות מסוג זה. בפסיקתו, הדגיש בית המשפט הבחנה מהותית בין נזק אישי לבין נזק שנגרם לחברה כיישות משפטית.
השופט קבע כי הנזק הנטען כתוצאה מהערכת השווי שגויה הינו במקורו נזק שנגרם לחברה עצמה, ולכן הדרך המשפטית הנכונה להעלות טענות מסוג זה אינה במסגרת תביעה ייצוגית של בעלי מניות, אלא באמצעות הגשת תביעה נגזרת בשם החברה. יתר על כן, בית המשפט בחן את הטענות בדבר דיווחים מטעים לציבור וקבע כי המבקשות לא עלו בידן להוכיח כי קיימת עילת תביעה אישית המצדיקה ניהול הליך מסוג זה. פסיקה זו מהווה חידוד נוסף של הכללים המקובלים בבית המשפט בנוגע לאבחנה בין סעדים אישיים לבין סעדים תאגידיים בסכסוכי חברות.
החלטה זו מדגישה כי גם כאשר בעלי מניות חשים כי נפגעו מהתנהלות החברה או מדיווחיה, עליהם להקפיד על מציאת המסלול הדיוני הנכון על פי הדין, שכן שימוש בדרך של תביעה ייצוגית במקום שבו הנזק הוא לחברה עלול להוביל לסילוק התביעה על הסף, כפי שאירע במקרה זה. עבור משקיעים ובעלי מניות, מדובר בתזכורת משמעותית לכך שכל מקרה נבחן על פי מהות הנזק הנטען, וכי ללא עילה אישית מובהקת, האפשרות לתבוע בשם כלל בעלי המניות מוגבלת מאוד.