במאמר שפורסם לאחרונה ב'מעריב', ד"ר איתן לסרי מותח ביקורת על האופן שבו בית המשפט העליון מיישם את סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת, המאפשר לפסול מועמדים השוללים את קיומה של המדינה כיהודית ודמוקרטית או תומכים במאבק מזוין נגדה. על פי המאמר, המציאות הישראלית השתנתה ללא היכר לאחר אירועי ה-7 באוקטובר 2023, ונדרשת בחינה מחדש של הכללים המשפטיים בנוגע לדמוקרטיה מתגוננת. ד"ר לסרי טוען כי בג"ץ מקפיד על רף ראייתי מחמיר במיוחד, המוגדר כ'מסה קריטית', המקשה על הפעלת הסעיף בפועל. כדוגמה מרכזית מציין המאמר את פסילת החלטת ועדת הבחירות המרכזית בעניינו של עופר כסיף, אשר הורשה להתמודד בבחירות לכנסת ה-26 ברוב של שבעה שופטים, למרות טענות להתבטאויות בעייתיות.
הכותב מעלה תהיות ביחס לעקביות של שופטי בג"ץ, ומצביע על כך שבאותו הליך הוביל הנשיא יצחק עמית עמדה שונה בעניינו של סאמי אבו שחאדה, מה שהוביל לבסוף לפרישת המועמד מבלי שניתן פסק דין מנומק. השוואה נוספת הנערכת במאמר היא למקרה של מיכאל בן-ארי משנת 2019, שם, לפי הטענה, פעל בית המשפט בנחישות גבוהה יותר לפסילת מועמד. ד"ר לסרי מדגיש כי הציבור חש לעיתים בקיומה של 'איפה ואיפה' בבחינת מועמדים ממחנות פוליטיים שונים. לדבריו, בעוד שבעבר ניתן היה לפרש חלק מהאמירות כביטוי פוליטי קיצוני, הרי שלאחר הטבח והמלחמה, התמיכה באויב קיבלה משמעות מוחשית שאינה יכולה להיותר מוגדרת כהערת שוליים.
הכותב מציין גם את החלטתו החריגה של השופט נעם סולברג כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית להשתתף בהצבעה בעניין אבו שחאדה כסימן לכך שגם בתוך המערכת קיימת הבנה לצורך בבחינה מחודשת של גבולות הגזרה. המאמר קורא לבית המשפט לאמץ פרשנות עדכנית המותאמת לאיומים העכשוויים על המדינה, תוך שמירה על עקרונות הדמוקרטיה. לפי המאמר, לא מדובר בקריאה לביטול הזכות להיבחר, אלא בדרישה להגדיר כללים ברורים, שוויוניים ואחידים שיאפשרו למדינה להגן על עצמה מפני מי שמבקש לנצל את חירותה כדי לפגוע בה.
לסיום, המאמר מבהיר כי עצמאות שיפוטית אינה פוטרת את המערכת מביקורת, וכי המבחן הבא של בג"ץ יהיה האם ימשיך להיצמד למבחנים משפטיים שנכתבו לפני עשורים או יפתח קו המגן על המדינה הדמוקרטית בצורה אפקטיבית.