במהלך הדיון השמיני בעדותו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו, נרשמה דרמה בבית המשפט המחוזי בירושלים. השופט משה בר-עם הביע התנגדות להחלטת רוב ההרכב, שקיבלה את בקשת הפרקליטות להגביל את חקירתו הנגדית של מנדלבליט. הסוגיה המרכזית במוקד הדיון הייתה גבולות הבדיקה של פעולות החקירה והתנהלות רשויות האכיפה. במהלך עדותו, שנערכה בסימן טענות ההגנה בדבר פגמים בחקירה, עלו שאלות סביב פעולות שבוצעו ללא אישורו המפורש של היועמ"ש לשעבר, לרבות האזנת סתר למקורבו של נתניהו, נתן אשל, וכן סוגיות הקשורות לתרגילי חקירה.
נציגת הפרקליטות, עו"ד יהודית תירוש, טענה כי חקירת היועץ לשעבר אינה יכולה להפוך לבדיקה בלתי מוגבלת של כלל תהליכי העבודה הפנימיים במערכת התביעה. לדבריה, קיימת הבחנה משפטית בין הצורך באישור היועץ לפתיחת חקירה נגד ראש ממשלה, לבין פעולות חקירה שוטפות המתבצעות לאחר מכן. השופט בר-עם מנגד הלין על כך שהדברים שעלו בעדות מחייבים בירור מעמיק יותר, ותהה כיצד ניתן להתעלם ממידע הנוגע לפעולות המוגדרות כבעייתיות. עם זאת, ראש ההרכב, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, והשופט עודד שחם, הכריעו בהתאם לעמדת המדינה, תוך קביעה כי המשך החקירה הנגדית יתמקד רק בסוגיית האישורים שניתנו לפתיחת החקירות.
בעקבות ההחלטה, ביקש סנגורו של ראש הממשלה, עו"ד עמית חדד, להפסיק את הדיון לצורך התארגנות מחודשת של קו ההגנה. המשמעות המעשית של המחלוקת נוגעת לניסיונות ההגנה לבסס טענות של "הגנה מן הצדק". טענות אלו דורשות מההגנה להוכיח כי התקיימו פגמים חמורים בהתנהלות רשויות האכיפה שפגעו בהוגנות ההליך הפלילי. למרות הגבלת החקירה, טענות אלו עומדות במרכז האסטרטגיה של ההגנה, שכן הן מהוות כלי משפטי שנועד להוביל לסעדים שונים ואף לביטול אישומים, במקרים שבהם מוכח פגם יסודי בניהול ההליך. מנדלבליט מצידו הדגיש לאורך עדותו כי אישר את פתיחת החקירות, אך ציין כי לא נדרש לאשר באופן אישי כל פעולת חקירה פרטנית. הנושא צפוי להמשיך להעסיק את בית המשפט בהמשך הדיונים בתיק.