הביקורת על השימוש בתביעות ייצוגיות נגד ארגוני חסד: לקראת שינוי בחקיקה

טור דעה שנכתב על ידי אביר קארה ופורסם באתר 'גלובס' בראשית אוקטובר 2026, מעורר מחדש את הדיון הציבורי והמשפטי בסוגיית השימוש בתובענות ייצוגיות כנגד גופים המוגדרים כארגוני חסד וסיוע. בלב הטיעונים עומדת תביעת ענק שהוגשה נגד ארגון 'ידידים', אשר נסובה סביב משלוח הודעת SMS בודדת. המקרה ממחיש, על פי הכותב, את הפער שנוצר לעיתים בין תכליתו המקורית של חוק תובענות ייצוגיות – הגנה על הצרכנים ומניעת עוולות נרחבות – לבין השימוש הנעשה בו בפועל במקרים מסוימים. הטור מתאר מצב שבו ארגונים חברתיים, שפעילותם מבוססת על סיוע לציבור, נאלצים להתמודד עם דרישות פיצוי משמעותיות שמקורן בהליכים משפטיים של תובעים המוגדרים בטור כ'תובעים סדרתיים'.

על פי העמדה המוצגת, הפעלה של הליכים אלו נגד ארגונים הפועלים לטובת הכלל עלולה לשחוק את יכולתם להמשיך בפעילותם החיונית. המחבר מצביע על כך שהמציאות המשפטית הנוכחית מאפשרת ניצול של המכשיר המשפטי באופן שאינו עולה בקנה אחד עם רוח החוק. בהקשר זה, הטור מציע כי תיקון חקיקתי עשוי להוות פתרון אפקטיבי למניעת ניצול לרעה של הליך זה. החקיקה המוצעת, כפי שעולה מן הטקסט, מכוונת להחזיר את האיזון הראוי למערכת, כך שתובענות ייצוגיות ימשיכו למלא את תפקידן כשומר סף חברתי וצרכני, מבלי להפוך לנטל כבד על גופים הפועלים ללא מטרת רווח.

המשמעות המעשית עבור ארגונים אלו ואחרים היא צורך בבחינה מחודשת של אופן ההתנהלות מול רגולציית התקשורת והפרטיות, שכן טעויות אדמיניסטרטיביות קטנות עשויות להוביל לתביעות כספיות רחבות היקף. מדובר בטענות המדגישות את חשיבות הדיוק ביישום הוראות החוק אל מול השאיפה למנוע תביעות סרק. הדיון המשפטי בסוגיה זו מוסיף להעסיק את המערכת, כאשר הכותב קורא לשינוי תפיסתי וחקיקתי שיגן על ארגונים אזרחיים מפני מה שהוא מכנה שימוש לא ראוי בכלי המשפטי הזה.