בית המשפט לענייני משפחה נדרש לאחרונה להכריע בסכסוך משמורת סבוך בין בני זוג שהתגרשו, לאחר שהאם ביקשה להעתיק את מגורי הילדים צפונה, לאזור המגורים של משפחתה המורחבת. בני הזוג, אשר התגוררו ביישוב כפרי קטן במשך למעלה מעשור, נקלעו למחלוקת לאחר שהבעל הודיע על רצונו להתגרש בחודש אפריל 2025. האם, שביקשה לעבור לצפון, טענה בבית המשפט כי היא חשה נידוי ובדידות ביישוב מגוריהם הנוכחי. במסגרת צעדיה, אף רשמה האם את הילדים למוסדות חינוך באזור המגורים המיועד בצפון, ואף העלתה טענות נגד מסוגלותו ההורית של האב, תוך התייחסות לשימוש קודם שעשה במריחואנה ולקשיים בניהול כעסים.
האב, מיוצג על ידי עורך הדין ארתור שני, התנגד נחרצות למעבר והגיש בקשה לצו מניעה זמני, שנענתה על ידי בית המשפט. עורך הדין שני הציג עדויות להפרכת טענות האם, בהן נתונים על השלמת סדנת ניהול כעסים של האב והפסקת צריכת קנאביס רפואי מזה כשנתיים. ראיה משמעותית שהוצגה הייתה פתק בכתב ידה של האם מלפני הפרידה, בו הציעה חלוקת מטלות שוויונית, מה שפורש על ידי השופטת ריקנטי רוסהר כהכרה מצד האם ביכולותיו ההוריות של האב. גורמי הרווחה, שמעמדם היה מכריע בהליך, הדגישו בתסקיר את הקשר החם בין האב לילדיו ואת רצונם של הילדים לשהות עמו.
העובדות הסוציאליות ציינו כי הילדים נטועים ביישוב הנוכחי ומעברם לצפון עלול לפגוע ברציפות חייהם. בפסק הדין שניתן ב-14 באוגוסט 2026, דחתה השופטת את תביעת האם והפכה את צו המניעה לקבוע. נקבעה משמורת משותפת עם זמני שהות שווים, כאשר השופטת קבעה כי אמנם האם רשאית לעבור לכל מקום שתבחר, אך מרכז חייהם של הילדים, לרבות מסגרות החינוך, ייוותרו ביישוב המקורי. עו"ד ארתור שני הדגיש לאחר מתן פסק הדין כי ההחלטה ממחישה את זכותם של הילדים לשני הוריהם בסביבה מוכרת, וכי אבהות נמדדת בנכונות להורות נוכחת בחיי היום-יום.