בית המשפט העליון דן בערעור הפרקליטות על גזר דינם של אב ובנו, איבראהים נגאר ובנו שהיה קטין בעת ביצוע העבירה, אשר הורשעו בתקיפתו האכזרית של עורך הדין רונן בן צבי ביפו. האירוע התרחש ביולי 2025, כאשר בן צבי הגיע לנכס במסגרת עבודתו המקצועית. על פי כתב האישום המתוקן, התקיפה החלה בעימות מילולי מצד האב, בעוד הבן הגיח מאחור, הכה את עורך הדין באגרופים בראשו ובעורפו, והמשיך לבעוט בו גם לאחר שנפל ארצה. כתוצאה מהאירוע נגרם לעורך הדין נזק מוחי קשה ובלתי הפיך, שהותיר אותו בתלות מוחלטת בזולת.
השופט נעם סולברג מתח ביקורת חריפה על המעשים וציין כי האלימות הפראית הותירה את הקורבן כשבר כלי. בפסק הדין צוין כי התוקפים פעלו גם לשיבוש הליכי חקירה באמצעות הסתרת ראיות וניסיונות להשפיע על עדים. השופט סולברג הדגיש את החשיבות בנקיטת גישת אפס סובלנות כלפי אלימות, תוך התייחסות לנזק הרב שנגרם לחייו של בן צבי ולמשפחתו. בית המשפט העליון החליט לקבל את עמדת הפרקליטות, שיוצגה על ידי עו"ד יעל שרף, וקבע כי העונשים שנגזרו במחוזי לא שיקפו את חומרת האירוע ואת המסוכנות שנשקפה מהתוקפים.
כתוצאה מהחלטת העליון, עונשו של הבן הוחמר מארבע שנות מאסר לשש שנים ושמונה חודשים. עונשו של האב, איבראהים נגאר, הוחמר משנתיים לשלוש שנות מאסר, זאת בהתחשב בעברו הפלילי המכביד ובחלקו המרכזי במעשים. מנגד, אחיו של עו"ד בן צבי, דורון בן צבי, העלה בשיחה עם N12 טענות ביקורתיות כלפי התנהלות המשטרה בתיק, וטען כי מחדלים בחקירה הראשונית הובילו לכתב אישום חסר לשיטתו, דבר שלטענתו השפיע גם על הענישה המקורית שנגזרה בערכאות הנמוכות. התקיפה אירעה על רקע סכסוך נדל"ני, כאשר האב ניסה לרכוש דירה בסמוך לביתו במחיר נמוך מהערכת שוויה והטיל אימה על בעלת הנכס. טרם התקיפה, עו"ד בן צבי אף הגיש תביעה נגד השכן, בה התריע על הליקויים בביטחון האישי והקושי בהתמודדות עם עבריינים, לאחר שעורכי דין קודמים שטיפלו בתיק ויתרו עליו בשל איומים.