בפסק דין משמעותי שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עמ"ש 38895-05-26), הכריע הרכב השופטים גד גדעון, יעקב פרסקי ועמית כהן בסכסוך רכושי ממושך בין בני זוג ידועים בציבור. המערערת, אישה בשנות ה-60 לחייה, ערערה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, שהכיר בזכותה ל-25% בלבד מבית המגורים המשותף, חרף 32 שנות חיים משותפים. המקרה עסק בבני זוג אשר במהלך שנות זוגיותם מכרו דירה קודמת שהייתה רשומה על שם האישה (אך הוגדרה כמשותפת בהסכם), והשתמשו בכספי התמורה לבניית בית חדש שנרשם על שם האיש בלבד.
בית המשפט לענייני משפחה אמנם קבע כי הוכחה כוונת שיתוף בבית החדש, אך החליט להעניק לאישה נתח מצומצם בלבד, תוך חישוב יחסי של השקעתה הכספית בנכס. באי כוחה של המערערת, עו"ד יצחק קארו ועו"ד מאיה בן יהודה ממשרד יצחק קארו ושות', טענו בערעור כי החלטה זו עומדת בניגוד להלכה המחייבת שנקבעה בבע"מ 1983/23. לטענתם, ברגע שבית משפט משתכנע בקיומה של כוונת שיתוף בנכס בין בני זוג, התוצאה המשפטית הנגזרת מכך היא חלוקה שוויונית של הזכויות בנכס, ללא קשר לחישובים אריתמטיים של השקעה כספית זו או אחרת.
המשיב, מצידו, טען להפרדה רכושית לאורך השנים, אך בית המשפט המחוזי דחה טענה זו לאור התשתית העובדתית הכוללת, כגון מכירת דירת האישה והעברת התמורה לחשבון בן הזוג לצורך הבנייה. בפסק דינו, אישר המחוזי את הממצא העובדתי בדבר כוונת שיתוף בנכס, אך קבע כי שגה בית משפט קמא עת ניסה לחלק את הזכויות בשיעור יחסי בלבד. בית המשפט הדגיש כי לא ניתן להכיר בכוונת שיתוף ובאותה נשימה להפחית מחלקו של בן זוג בהתאם לחישוב השקעות כספיות בדיעבד. כתוצאה מכך, הורה המחוזי על תיקון פסק הדין כך שהאישה תהיה זכאית למחצית (50%) מהזכויות בבית המגורים.
פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לכלל לפיו כאשר מוכחת כוונת שיתוף, נקודת המוצא המשפטית היא שוויון מלא בין הצדדים. עבור המערערת, המשמעות היא הגדלת חלקה בנכס בשווי של למעלה ממיליון שקלים. מדובר בהבהרה חשובה לדיני המשפחה בישראל, המדגישה כי תרומה לתא משפחתי אינה נמדדת בפרמטרים כספיים בלבד וכי העיקרון השוויוני גובר על ניסיונות כימות יחסיים בסכסוכי רכוש בין ידועים בציבור.