העלייה בפופולריות של השקעות במטבעות דיגיטליים מביאה עמה חובות דיווח מורכבות מול רשות המסים בישראל. על פי הסברים שסיפק רו"ח אורן לוי, המערכת המיסויית הישראלית אינה מכירה בנכסים דיגיטליים כ"מטבע", אלא מסווגת אותם כ"נכס" לכל דבר ועניין, בדומה לנדל"ן או ניירות ערך. בהתאם לחוזר מס הכנסה 05/2018, כל רווח המופק מעליית ערכו של נכס דיגיטלי חייב במס רווח הון בשיעור של 25%. חשוב להדגיש כי בניגוד למטבעות חוץ מסורתיים, משקיעי קריפטו אינם זכאים לפטור על הפרשי שער. חבות המס מתגבשת בכל אירוע של מימוש הנכס, לרבות מכירה תמורת כסף פיאט (Cash-out), המרה בין מטבעות דיגיטליים שונים, או שימוש בקריפטו כאמצעי תשלום עבור רכישת מוצרים ושירותים.
כל פעולה כזו נחשבת מבחינה משפטית למכירת הנכס בתמורה לשוויו הכלכלי באותו רגע. כמו כן, רו"ח לוי מזהיר כי היקף ותדירות הפעילות עשויים לשנות את סיווג המשקיע. מי שפעילותו מאופיינת בתדירות גבוהה, שימוש במינוף או מומחיות מיוחדת, עלול להיחשב על ידי רשות המסים כ"עסק", מה שעלול להוביל למיסוי שולי של עד 47% בתוספת מס יסף, לצד חובות דיווח נוספות כגון רישום כ"מוסד כספי" לצורכי מע"מ. החוק מטיל על המשקיע אחריות לדיווח כפול: דיווח שוטף בתוך 30 יום מביצוע העסקה באמצעות טופס 1399(י) וביצוע מקדמה, ודיווח שנתי מסכם באמצעות טופס 1301, בו יש לסנכרן בין המקדמות ששולמו לבין חבות המס הסופית.
לצורך חישוב הרווח הריאלי, רשאים המשקיעים לנכות הוצאות ישירות ששימשו לייצור ההכנסה, כגון עמלות מסחר, עמלות רשת (Gas Fees) ושכר טרחת יועצים. עם זאת, רשות המסים מחילה כברירת מחדל את שיטת ה-FIFO (ראשון נכנס, ראשון יוצא) לקביעת עלות המכירה, מה שמדגיש את החשיבות בתיעוד קפדני. שמירת תיעוד מסודר למשך שבע שנים היא קריטית לא רק לצורכי מס, אלא גם לצורך הוכחת מקור הכספים (AML) מול המערכת הבנקאית, שנוטה להקשות על קבלת כספים שמקורם בפעילות קריפטו שלא תועדה כראוי. מומלץ לתעד בכל עת אישורי בורסה, היסטוריית ארנקים, שערי המרה ותדפיסי בנק המוכיחים את נתיב הכסף.