בית משפט השלום בתל אביב הכריע לאחרונה בתביעת לשון הרע שהגישו מייסדי חברת דורו איטליאן פרודקטס, המוכרת בשם פסטה ריקו, כנגד יו"ר הדירקטוריון של החברה, השר לשעבר שלום שמחון. לפי הדיווח של עומר תמרי לאון ב"דה מרקר", השופטת נורית טביב מזרחי קבעה כי שמחון יישא בפיצויים בסך 20 אלף שקלים לטובת המייסדים, גיל בן דב ושי אלון, וכן יישא בהוצאות משפט בסך 10,000 שקלים נוספים. הרקע לתביעה נעוץ בתכתובת מייל פנימית שהופצה על ידי שמחון סביב נסיבות התפטרותו של סמנכ"ל הכספים בחברה, זמן קצר בלבד לאחר כניסתו לתפקיד.
בתוכן התכתובת שהובילה להליך המשפטי, טען שמחון כי המייסדים פועלים באופן שמרחיק מהחברה אנשים בעלי ניסיון רב, וכן העלה טענות לפיהן השניים מטילים אימה על רואה החשבון של החברה. הפרסום עורר תרעומת מצד המייסדים, אשר בחרו להגיש תביעת דיבה נגד שמחון בטענה לפגיעה בשמם הטוב ובמוניטין שלהם במסגרת פעילותם העסקית. בפסק דינה, קיבלה השופטת את עמדת התובעים וקבעה כי דבריו של שמחון עולים כדי לשון הרע. ההליך המשפטי משקף את הרגישות הרבה הקיימת בדרגים הניהוליים הבכירים של חברות, בפרט כאשר מדובר בחברות בנות של תאגידי ענק כדוגמת תנובה.
פסק הדין מדגיש את החשיבות של הקפדה על ניסוחים בתקשורת פנים-ארגונית, גם כאשר מדובר בשיח שאינו מיועד לציבור הרחב. עצם העובדה כי המדובר בתכתובת פנימית לא הגנה על שמחון מפני התביעה, שכן החוק אינו מבחין בהכרח בין פרסום פומבי לפרסום מצומצם יותר כאשר הדברים עשויים להסב נזק לשמו של אדם. הקביעה המשפטית מדגישה כי גם נושאי משרה בכירים מחויבים לזהירות יתרה בעת ביקורת על קולגות או שותפים, שכן שימוש בביטויים הפוגעים בשמם הטוב של אחרים ללא ביסוס עובדתי מספק עלול להוביל לחיוב כספי משמעותי. המקרה מהווה תזכורת עבור דירקטורים ומנהלים לשקול היטב את תוכנם של מסמכים ודואר אלקטרוני, שכן הללו יכולים לשמש כראיות חותכות בהליכים משפטיים אזרחיים, גם בהקשרים פנימיים בחברה.