בית משפט השלום בתל אביב הורה על זיכויו של נתין זר מסודן, אשר הואשם בביצוע מעשה מגונה בצעירה בת 23 ברמת גן. על פי כתב האישום, בעת שצעדה הצעירה עם אמה ברחוב ז'בוטינסקי בעיר, פנה אליה הנאשם והחל במגע פיזי שכלל נגיעה באזור איבר מינה וחפינה של חזה, זאת לטענת התביעה לשם גירוי או ביזוי מיני. מנגד, הנאשם, שיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית, הכחיש את המיוחס לו וטען כי מדובר היה במגע מקרי בלבד שנגרם בעת שצעד כשבידו טלפון נייד. התיק עורר דיון משפטי בנוגע למשקלן של התנהגויות לאחר מעשה, דוגמת בריחה מהזירה, חיוך של הנאשם והתנצלותו בפני הצעירה ואמה, שכן התביעה ביקשה לראות בהם אינדיקציות מפלילות.
עם זאת, השופטת שלומית בן יצחק קבעה כי התנהגויות אלו, הגם שעלולות לעורר חשד, אינן מובילות בהכרח למסקנה חד-משמעית בדבר אשמה פלילית, שכן עשויים להיות להן הסברים חלופיים. במהלך ההליך, הצביעה השופטת על קשיים בתשתית הראייתית שהוצגה, לרבות העובדה שאמה של המתלוננת, שנכחה במקום, לא ראתה את המגע עצמו. כמו כן, נמצאו שינויים מסוימים בתיאור המעשים שמסרה המתלוננת לאורך ההליך, אם כי בית המשפט ציין כי אין מדובר בחוסר אמינות מכוון אלא ייתכן שמקורם במבוכה ובקושי לתאר אירוע טראומטי.
השופטת הדגישה בפסק הדין כי לא התרשמה שמדובר בטענות שווא וכי המתלוננת האמינה בגרסתה. עם זאת, המשפט הפלילי מחייב רף הוכחה גבוה משמעותית מההליך האזרחי. בסיכום הכרעת הדין ציינה השופטת כי אילו היה מדובר בהליך אזרחי, בו די במאזן הסתברויות, ייתכן שהייתה מעדיפה את גרסת המתלוננת. ואולם, בשל העובדה כי במשפט פלילי נדרשת הוכחה מעבר לספק סביר, קבע בית המשפט כי הראיות אינן מספיקות לצורך הרשעה, ומשכך הוחלט לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו.