פרשה משפטית ממושכת שארכה כשמונה שנים הגיעה לקיצה עם פסיקתו של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גרשון גונטובניק, בעניינה של רשת הקמעונות מקס סטוק. כפי שדווח ב'דה מרקר', הרשת חויבה לפצות זכיינים שהפעילו שלושה מסניפיה בסכום משמעותי של כ-5 מיליון שקלים, בתוספת כחצי מיליון שקלים נוספים עבור הוצאות משפט, לאחר שביטלה את הסכמי הזכיינות והשותפות עמם באופן חד-צדדי. הליבה של הסכסוך המשפטי נגעה לטענותיה של מקס סטוק, בראשות המייסד והמנכ"ל אורי מקס, כי הזכיין פעל בניגוד להסכמתו מול הרשת.
על פי גרסת הרשת, הזכיין היה מעורב בהשקעה ברשת מתחרה, כאשר אחיו שימש כביכול כאיש קש לצורך ביצוע רכישות אלו. לטענת הרשת, מעשים אלו היוו עילה לביטול ההתקשרות עמו. מנגד, הזכיינים עמדו על טענותיהם כי לא ביצעו כל פעולה המצדיקה את ביטול ההסכם. השופט גונטובניק בחן את מכלול הראיות והטענות שהוצגו בפניו וקבע כי הרשת לא השכילה להוכיח את טענותיה בסטנדרט הנדרש. בפסק הדין הודגש כי צעד דרסטי כמו ביטול הסכם זיכיון, בעל השלכות כלכליות ותפעוליות נרחבות על צד ג', אינו יכול להתבסס אך ורק על תחושות פנימיות, הערכות או ניחושים של הנהלת הרשת.
בית המשפט הבהיר כי נדרשת הוכחה ממשית ומוצקה לטענות בדבר הפרת הסכם טרם נקיטת צעד של ביטול. פסיקה זו מהווה תזכורת חשובה לחברות הפועלות במודל של זכיינות, ומדגישה את המגבלות המשפטיות שחלות עליהן בבואן לסיים התקשרויות עסקיות עם זכיינים. עבור בעלי עסקים וזכיינים, פסק הדין מחדד את הצורך בתיעוד ברור ובנימוקים מבוססים היטב בעת סיום יחסי עבודה או התקשרות מסחרית, שכן הסתמכות על השערות עלולה להוביל לחשיפה כספית כבדה במסגרת הליכים משפטיים. סכום הפיצוי הגבוה שנקבע, הכולל גם ריביות שנצטברו לאורך שנות ניהול התיק, מדגיש את החשיבות שמעניקים בתי המשפט להגנה על יציבותם של הסכמי זכיינות מול סמכויות הניהול של הרשתות.