פסק דין שניתן לאחרונה על ידי בג"ץ בסוגיית תחנת השידור גלי צה"ל מעורר שאלות כבדות משקל בנוגע לגבולות המשפט המינהלי ולחשיבות ההקפדה על הנמקה עניינית בהחלטות ממשלתיות. דן אלדד, שותף במשרד אלדד-פרץ ולשעבר ממלא מקום פרקליט המדינה, מצביע בטור דעה על הפער שבין סמכותה המהותית של הממשלה לבין האופן שבו היא בוחרת להציג את נימוקיה. על פי הניתוח, בית המשפט הבהיר כי החלטה לסגור תחנת שידור – צבאית או ציבורית – יכולה להיות כשרה לחלוטין אם היא מבוססת על טעמים תקציביים, ארגוניים או אינטרסים של ממלכתיות וניתוק מהזירה הפוליטית.
בפועל, טוען אלדד, הממשלה החזיקה בידיה את הכלים המשפטיים הנדרשים כדי להוביל מהלך כזה בהצלחה, שכן בג"ץ אף הצביע על הנמקות כבדות משקל התומכות בכך. עם זאת, במקום להסתפק בהנמקה עניינית, שרים בחרו להצהיר בפומבי כי מדובר בצעד המיועד להעניש את התחנה על רקע תכניה והביקורת שהושמעה בה כלפי הממשלה והימין. הצהרות אלו, אשר נאמרו לטענת הכותב מתוך רצון להרשים את הבוחרים בתקופת פריימריז, הפכו את ההחלטה מפעולה מינהלית תקינה לאירוע של "שיקולים זרים" בראי המשפט המינהלי. כתוצאה מכך, נחשפו מניעים שפגעו ביכולת הממשלה להגן על החלטתה בבית המשפט.
המקרה ממחיש את המורכבות ביחסים שבין הרשות המבצעת לבין הייעוץ המשפטי לממשלה. אלדד מציין כי בעבר הועלו חוות דעת משפטיות שטענו כי סגירת התחנה אינה מצויה בסמכות הממשלה, טענות שנדחו על ידי בית המשפט. אירועים אלו מעלים שאלות בנוגע למעמדן המחייב של חוות הדעת המשפטיות וליכולת החיזוי של תוצאות ההליך השיפוטי על ידי הייעוץ המשפטי. לסיכום, הדיון משקף מתח מתמיד בין הצורך של נבחרי ציבור לפעול למימוש מדיניותם, לבין חובתם לפעול במסגרת נורמטיבית המונעת עירוב של מניעים פוליטיים חיצוניים בהחלטות בעלות אופי מינהלי, מהלך שעלול להוביל לפסילתן בבתי המשפט.