פרשה משפטית-ציבורית שבמרכזה התבטאות של נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, הגיעה לידי סיומה בעקבות הבעת חרטה פומבית. הפרשה החלה במהלך דיון שנערך בחודש אוגוסט האחרון בבג"ץ, אשר עסק בעתירה הנוגעת להרחבת אזורי השידור של תחנות רדיו מגזריות. במסגרת הדיון, עלתה סוגיית האפשרות של הציבור החרדי לקבל התרעות חירום מפיקוד העורף. במהלך חילופי הדברים, התבטא השופט עמית וטען כי חלק משמעותי מקרב האוכלוסייה החרדית מחזיק בשני מכשירים טלפוניים: טלפון כשר המיועד להצגה חברתית, לצד מכשיר נייד רגיל.
דברים אלו עוררו ביקורת נוקבת בציבור החרדי, כאשר מספר אזרחים ראו באמירה זו משום זלזול והצגת הציבור ככזה המעמיד פנים. כתוצאה מהתבטאות זו, הוגשו תלונות רשמיות לנציבות תלונות הציבור על שופטים, בראשות השופט בדימוס אשר קולה. בירור התלונות כלל פנייה מצד הנציב לשופט עמית לקבלת הבהרות. בתגובתו לנציב, הסביר השופט עמית כי מטרתו הייתה לתאר מציאות עובדתית, וכי השימוש במונח "להתהדר" נועד לבטא את מעמדו של הטלפון הכשר כסמל סטטוס בתוך הקהילה. יחד עם זאת, לאחר שבחן מחדש את הקלטת הדיון, הודה הנשיא עמית כי הניסוח שנבחר היה שגוי.
בהודעת ההתנצלות שפרסם ביום חמישי האחרון, ציין הנשיא כי הוא מצר על כך שהדברים פגעו ברגשות המתלוננים וכי מוטב היה אם המשפט היה מנוסח אחרת. בעקבות הודעת החרטה של השופט, החליט נציב תלונות הציבור, השופט בדימוס אשר קולה, לסגור את התיק. בצעד חריג וברוח ימי הסליחות, ליווה הנציב את ההחלטה בציטוט מדברי הרמב"ם בדבר החשיבות במחילה לבקשת החוטא. המשמעות המעשית של אירוע זה עבור העוסקים במקצוע עריכת הדין והציבור הרחב נוגעת לחשיבות הדיוק והרגישות בלשונם של שופטים במהלך ניהול דיונים, במיוחד כאשר מדובר בסוגיות המשיקות לאורחות חיים ומגזרים ייחודיים.
עבור המתדיינים, המקרה מדגים את קיומם של מנגנוני ביקורת פנימיים בתוך המערכת המשפטית, המאפשרים בחינה של התנהלות שופטים על דוכן העדים, תוך יצירת פתח לבירור טענות והשגת סעד של התנצלות במקרים של פגיעה ברגשות הציבור.