שיח תקשורתי סוער התפתח לאחרונה סביב דמותה של השופטת בדימוס, עו"ד אתי כרייף, זאת בעקבות ריאיון שהעניקה לעיתונאי עמרי אסנהיים. הריאיון, שעסק בפרשת "מין תמורת מינוי" שנקשרה בעבר בשמה, עורר גל תגובות, ובהן ביקורת חריפה מצד עו"ד ד"ר חיים שטנגר. כפי שפורסם באתר 'ICE', עו"ד שטנגר בחר לפרסם פוסט ברשת החברתית שבו מתח ביקורת על עצם העיסוק המתמשך של כרייף בפרשה. לטענת שטנגר, מדובר בניסיון חוזר ונשנה לשוב לכותרות ולזכות בחשיפה ציבורית. עם זאת, הדברים שכתב שטנגר חרגו מביקורת עניינית על פועלה הציבורי או על תוכן הריאיון.
בפוסט שפרסם, התייחס עורך הדין לגילה של כרייף ואף השתמש בתיאורים אישיים הנוגעים למראה החיצוני שלה. במסגרת התייחסותו, טען שטנגר כי השימוש במראה ובפרסום הוא כלי שבו היא נעזרת לקידום עצמי. הדברים עוררו תהיות בקרב גורמים בתקשורת לגבי הצורך בכריכת עניינים אישיים בתוך שיח ביקורתי. בתגובה לפניית העיתונאית ליאורה גולדברג פולין בנושא, עמד עו"ד שטנגר על דעתו כי השימוש במראה הוא אמצעי ליחסי ציבור, ועל כן מצא לנכון להתייחס לכך. מנגד, אתי כרייף בחרה להגיב על הדברים במינוריות, תוך שהיא מציינת כי כלל לא קראה את הפוסט המדובר וכי אינה מתכוונת לעשות כן.
לדבריה, היא מאחלת לשטנגר ולאחרים שבוחרים לעסוק בחייהם של אחרים, בריאות ועיסוקים שיהפכו את חייהם למלאי עניין. פרשה זו מדגישה את גבולות השיח הציבורי והמשפטי בכל הנוגע לביקורת אישית מול ביקורת עניינית. עבור קהל הקוראים, האירוע מחדד את המתח הקיים לעיתים בין חופש הביטוי לבין התבטאויות המופנות כלפי דמויות ציבוריות, ואת האופן שבו בוחרות הדמויות המושמצות להגיב לביקורת המוטחת בהן. בעוד שהמשפט הישראלי מגן על חופש הביטוי, התבטאויות בעלות אופי אישי כפי שנכתבו במקרה זה, מעוררות לעיתים קרובות דיון ער באשר לתרבות השיח המקובלת במרחב הציבורי ובקרב אנשי מקצוע משפטיים.