סוגיית האישורים המוקדמים לחקירות בתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו עמדה במוקד הדיון המשפטי האחרון, עם עלייתו לדוכן העדים של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט. עדותו של מנדלבליט זומנה על ידי צוות ההגנה של נתניהו, במטרה לבסס את טענתם כי הליכי החקירה נגד ראש הממשלה החלו ללא האישורים הנדרשים בחוק, באופן שעלול להשליך על חוקיות הראיות שהוצגו בפני בית המשפט. בבסיס קו ההגנה עומדת הטענה כי הרשויות חרגו מסמכותן עת החלו בביצוע פעולות חקירה אקטיביות בטרם קיבל מנדלבליט את ההחלטה הרשמית הנדרשת להסמכתן.
מנגד, התביעה דבקה בעמדתה לפיה מנדלבליט נתן את הסכמתו העקרונית לפעולות החקירה באופן שבעל פה עוד לפני העיגון הפורמלי של האישור. במהלך עדותו, מנדלבליט הבהיר כי לא שימש כמנהל צוות החקירה עצמו, והתייחס לאירועים ספציפיים שבהם, לדבריו, בוצעו פעולות חקירה מבלי שניתן להן אישורו המפורש. מעבר לשאלת האישורים המוקדמים, עדותו של מנדלבליט סיפקה הצצה למחלוקת נוספת בנוגע לאופן התנהלות רשויות האכיפה בתיקים אלו. מנדלבליט התייחס בביקורתיות מופגנת לאחד ממהלכי החקירה שהופעלו כנגד עד המדינה ניר חפץ, והגדיר את תרגיל החקירה שבוצע באותה עת כפסול.
התייחסות זו מחדדת את הוויכוח המשפטי המתמשך באשר לגבולות המותר בשיטות חקירה ובמיוחד בשימוש בעדי מדינה. מדובר בנקודת ציון משמעותית במשפט המתוקשר, שכן היא מעלה לדיון עקרונות יסוד הנוגעים לניהול חקירות פליליות בדרגים בכירים והקפדה על הליך הוגן. על פי עדותו של מנדלבליט כפי שהובאה בדיווח של גלובס, עולות תהיות בנוגע לממשק העבודה שבין היועץ המשפטי לבין צוותי החקירה בשטח. המשמעות המעשית של עדות זו עבור הצדדים למשפט טמונה בבחינת האפשרות כי אי-עמידה בתנאים הפרוצדורליים הנדרשים להפעלת כלי חקירה, עלולה להוביל לערעור על תקינותו של ההליך כולו בתיקי האלפים.
עם סיום עדותו, נותרת השאלה כיצד יפרש בית המשפט את הסטייה מנוהלי העבודה עליהם הצביע מנדלבליט, והאם יהיה בכך כדי להשפיע על הקביעות המשפטיות לגבי כשרות הראיות בתיק, שכן מדובר בליבת טענות ההגנה בדבר התנהלות פסולה של גורמי החקירה.