בפסק דין תקדימי העוסק בגבולות חופש הביטוי והשיח ברשת, הכריע לאחרונה בית המשפט בתביעת לשון הרע שהגיש יו"ר כחול לבן, בני גנץ, נגד גבי ארונוב. הליכי התביעה התמקדו בסדרת פרסומים שביצע הנתבע ברשתות החברתיות, במסגרת מה שהוגדר בשיח הציבורי כ"תיאוריית הבגידה". על פי המתואר בכתב התביעה והכרעת בית המשפט, ארונוב פרסם טענות חמורות במיוחד שייחסו לגנץ קשירת קשר זדונית שמטרתה לאפשר את מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר, וזאת, על פי הטענות שהועלו בפרסומים, כדי להביא להפלת ממשלת נתניהו.
בית המשפט דחה את הטענות הללו והשית על ארונוב פיצוי כספי משמעותי בגובה 90 אלף שקלים. מדובר בהליך משפטי שמדגיש את החשיבות של הבחנה בין ביקורת פוליטית לגיטימית לבין פרסום כזב המהווה לשון הרע, במיוחד כאשר הדברים נוגעים לאירועים רגישים וטראומטיים בזיכרון הלאומי. בהקשר המשפטי, פסק הדין מהווה תזכורת לכך שהמרחב הדיגיטלי אינו חסין מתביעות בגין דיבה, גם כאשר מדובר בטענות המופנות כלפי דמויות ציבוריות בכירות. המקרה ממחיש כי בתי המשפט נוקטים יד קשה כלפי הפצת תיאוריות קונספירציה שאין להן עיגון עובדתי, ובוודאי כאלו המטילות דופי בנאמנותם של נבחרי ציבור ביחס לאירועי ביטחון לאומי.
לאחר מתן פסק הדין, מסרה לשכתו של גנץ הודעה רשמית לגבי השימוש בכספי הפיצויים שנפסקו לטובתו. על פי הודעת הלשכה, גנץ אינו מעוניין להותיר את כספי הפיצויים ברשותו ומתכנן לתרום את מלוא הסכום שיתקבל מידי הנתבע. פסק דין זה מעלה שאלות חשובות הנוגעות לאחריותם של משתמשי הרשתות החברתיות על פרסומיהם. עבור הציבור הרחב, מדובר בסממן נוסף למגמה של ניקוי השיח הציבורי מהפצה מכוונת של דיס-אינפורמציה, כאשר בתי המשפט משתמשים בכלים של דיני הנזיקין כדי להרתיע מפני הפצת טענות כזב העלולות לגרום נזק תדמיתי וציבורי כבד.
ההליך מדגים כיצד המערכת המשפטית מתמודדת עם האתגרים הייחודיים שמציב עידן הרשתות החברתיות, תוך שמירה על האיזון העדין בין חופש הביטוי לבין הגנה על שמם הטוב של אנשים, ובראשם נבחרי ציבור, מפני האשמות שווא חסרות בסיס.