בית המשפט המחוזי פרסם לאחרונה פסיקה בעלת השלכות משמעותיות בתחום המיסוי, הנוגעת לבעל שליטה בחברות. על פי הדיווח ב'גלובס', ג'ואי שוובל, הנמנה עם בעלי קבוצת זארה בישראל, נדרש לשלם מס בהיקף של 35. 6 מיליון שקל בגין סכומים שמשך מהחברות שבבעלותו במהלך השנים 2015 עד 2017. המחלוקת המשפטית העיקרית בתיק נסובה סביב סיווגם של אותם כספים שעברו לידיו של שוובל מתוך קופת החברות. בעוד המערער טען כי מדובר בהלוואות שהועמדו לטובתו, רשויות המס סברו אחרת. עמדת המדינה, כפי שהתקבלה בבית המשפט, גרסה כי מדובר במשיכות כספים של בעל שליטה המהוות למעשה חלוקת דיבידנד סמויה.
המבחן המרכזי שיישם בית המשפט בבחינת התנהלות הצדדים היה מידת ההפרדה בין הנכסים והאינטרסים של בעל השליטה לבין אלו של החברות שבבעלותו. השופטת בהליך הדגישה כי כאשר אין הפרדה מהותית בין הצדדים, אין הצדקה עניינית לראות במשיכות כספים מסוג זה כהלוואות כנות, שכן אלו נועדו לשמש את צרכיו האישיים של בעל השליטה. השופטת ציינה כי אם המערער עצמו לא הקפיד על הפרדה בין האינטרסים שלו לאינטרסים של החברות, הרי שאין מקום לכך שרשויות המס ינהגו אחרת. כתוצאה מהחלטה זו, המשיכות סווגו כהכנסה חייבת במס דיבידנד, מה שהוביל לחיוב המס הגבוה.
המשמעות המעשית של פסק הדין עבור בעלי שליטה ובעלי חברות בישראל היא ברורה: הליך הלוואה בין חברה לבין בעל השליטה בה מחייב תיעוד קפדני והתנהלות כלכלית המצביעה על כוונה ממשית להחזר. במקרים שבהם ייראה כי המשיכה היא קבועה או מתמשכת ללא מנגנון החזר הולם, רשויות המס עשויות לפעול לסיווגה כהכנסה מופקת מדיבידנד, תוך השתת חבות מס משמעותית. הכרעה זו מהווה תזכורת לכך שבית המשפט בוחן את המהות הכלכלית של העסקאות ולא רק את הכותרת הפורמלית שניתנה להן במסמכים משפטיים או חשבונאיים.
על נישומים המבצעים משיכות כספים מחברות שבשליטתם להיוועץ בייעוץ משפטי וחשבונאי מוקדם כדי לוודא עמידה בכללי המיסוי הרלוונטיים, שכן אי-הקפדה על כללים אלו עלולה להוביל לחיובים כספיים כבדים, כפי שקרה במקרה זה.