בפסיקה משמעותית שפורסמה לאחרונה על ידי גלובס, נדון מקרה מורכב בתחום דיני המשפחה וחלוקת הרכוש, בו עלתה השאלה האם ניתן לכלול בחישוב איזון המשאבים זכויות בחברה ובפטנט טכנולוגי, מקום בו אלו רשומים פורמלית על שמו של צד שלישי – אחיו של הבעל. בית המשפט נדרש לבחון את המערכת היחסים העסקית והכלכלית שבין בני הזוג לבין האח, במטרה לקבוע האם הרישום הפורמלי משקף את המציאות המשפטית והקניינית. על פי הדיווח, בית המשפט הגיע למסקנה כי על אף הרישום הרשמי במרשמים השונים, הבעל ואחיו פעלו הלכה למעשה כשותפים שווים במיזם הטכנולוגי המדובר.
הליך זה מדגיש את העיקרון המשפטי לפיו בתי המשפט נוטים להתחקות אחר הבעלות המהותית בנכסים, ולא להסתפק ברישום טכני בלבד, במיוחד כאשר מדובר בנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים. בהתבסס על ניתוח הראיות שהוצגו בפניו, קבע בית המשפט כי העובדה שהזכויות היו רשומות על שם האח אינה שוללת את זכותה של האישה לקבל את חלקה בערך הכלכלי שנוצר מהחברה ומהפטנט. הפסיקה מצביעה על כך כי בבואם של שופטים להכריע בסוגיות של פירוק שיתוף ואיזון משאבים בין בני זוג, ניתנת עדיפות למהות הפעילות העסקית ולמקורות המימון והמאמץ שהושקעו בנכסים.
המשמעות המעשית עבור זוגות הנמצאים בהליכי פרידה או בעריכת הסכמי ממון היא דרמטית. היא מלמדת כי הסתתרות מאחורי שמות של צדדים שלישיים, כגון קרובי משפחה, עשויה שלא להוות הגנה הרמטית מפני דרישות לחלוקת רכוש בבית המשפט. בעלי דין המבקשים להוכיח בעלות בנכסים רשומים נדרשים להציג תשתית ראייתית מוצקה המוכיחה מעורבות, שליטה או שותפות עסקית אמתית, המעידה כי הנכס הוא בבעלות משותפת של אחד מבני הזוג. התיק מדגים את החשיבות של ירידה לפרטי הפעילות העסקית המשותפת של בני הזוג, ובוחן האם נכסים שנחזים להיות שייכים לאדם זר, הם למעשה חלק מהתא המשפחתי.
המקרה מהווה תזכורת לכך שבתי המשפט מחילים כלים פרשניים נרחבים כדי להגיע לחקר האמת הכלכלית, במטרה להבטיח חלוקה צודקת ושוויונית של רכוש שנצבר במהלך הנישואין, גם כאשר נעשה שימוש במבנים משפטיים מורכבים במטרה להסתיר בעלות כזו או אחרת. על עורכי דין העוסקים בתחום להיערך לאפשרות של הוכחת יחסי שותפות סמויים כאשר עולה טענה בדבר הסתרת רכוש במסגרת הליכי גירושין.