בדיון נוסף שהתקיים בהרכב מורחב של חמישה שופטים בבית המשפט העליון, הוכרעו סוגיות משפטיות עקרוניות הנוגעות להליך הפסקת כהונתם של נושאי משרה בכירה בשירות המדינה. הרקע לדיון הוא בקשתו של שר הכלכלה, ניר ברקת, להביא לסיום כהונתה של הממונה על התחרות, מיכל כהן, עוד בטרם תום תקופת המינוי המקורית. בקשתו של השר התבססה, בין היתר, על טענה לקיומו של משבר אמון חריף ומתמשך בינו לבין הממונה. מנגד, נציב שירות המדינה סירב בזמנו לכנס את ועדת המינויים לדיון בבקשה, בטענה כי לא הוצגה תשתית עובדתית לכאורית המצדיקה את המהלך.
בפרסומים ב"מעריב" צוין כי השאלה המשפטית שעמדה במרכז הדיון בבג"ץ נגעה לסמכותו של הנציב לדחות בקשת שר על הסף ללא הבאתה בפני הוועדה הרלוונטית. בהחלטתו פה אחד, קבע בית המשפט כי במקרים בהם בקשת השר אינה מגלה עילה לכאורית, או שקיים בה פגם מינהלי גלוי, רשאי הנציב להורות על הליך דיוני מקדמי מקוצר בפני הוועדה, מעין מנגנון דחייה על הסף ללא צורך בשמיעת הצדדים בעל פה. מדובר בשינוי המעניק לנציב כלים לניהול הבקשה, תוך הבהרה שאין לו סמכות גורפת לסרב באופן חד-צדדי לכינוס הוועדה.
במהלך הדיונים עלתה ביקורת מצד השופט נועם סולברג בנוגע להתנהלות הייעוץ המשפטי לממשלה בפרשה, בעוד הנשיא יצחק עמית הדגיש כי לנוכח אופי ההליך התקדימי, לא נפל פגם בזהירות שננקטה. בית המשפט נדרש אף לפרשנות המונח "משבר אמון" כעילה להפסקת כהונה, נושא שנותר בליבת המחלוקת בין הדרג המדיני למקצועי. להערכת משפטנים, הקביעה המשפטית מציבה רף גבוה יותר עבור הדרג הנבחר בבואו לבקש הדחת בכירים, ומחייבת הצגת ראיות מקצועיות ומשקל עובדתי כבד לביסוס הטענות. המשמעות המעשית לקוראים ולאנשי המנהל הציבורי היא כי "משבר אמון" אינו מהווה עילה מספקת כשלעצמו להדחה ללא תיעוד ותשתית הולמת, וכי הליכים מעין אלו ימשיכו להיות תחת פיקוח משפטי הדוק המאזן בין סמכות השר לבין הגנה על משרות אמון ומקצועיות בשירות הציבורי.