בפסיקה שפורסמה לאחרונה, הכריע בית המשפט העליון בסוגיה הנוגעת לחשיפת זהותם של עותרים שהגישו עתירה נגד ראש שירות הביטחון הכללי, דוד זיני. כפי שעולה מפרטי המקרה כפי שדווחו בחדשות 13, העתירה הוגשה על ידי קבוצת עובדי הארגון לשעבר, אשר ביקשו לשמור על אנונימיות מלאה לאורך ההליך המשפטי. על פי החלטת השופטים, אין בסיס חוקי המאפשר לעותרים להסתיר את שמם מבעל דין, ובפרט כאשר מדובר באדם בעל סיווג ביטחוני מתאים המשיב לעתירות המופנות כלפיו. השופטים הבהירו בפתח דבריהם כי פנייה לערכאות משפטיות אינה שקולה לעצומה אנונימית, שכן הגשת טענות חמורות מחייבת נשיאה באחריות וזכות בסיסית של המשיב לדעת מי ניצב מולו.
במהלך הדיונים המשפטיים, פרקליטו של ראש השב"כ, עו"ד יעקב כרם, טען כי אין להשלים עם מצב שבו בעלי דין עושים דין לעצמם ומסרבים להיחשף. מנגד, בא כוח העותרים, עו"ד איתן פלג, הסביר כי החשש של שולחיו נובע מנקמנות אפשרית מצד ראש השירות. במהלך הדיון בבית המשפט, ביקש זיני לקבוע כי העותרים ביזו את בית המשפט עקב סירובם להזדהות, אך בפסק הדין צוין כי לא ניתן צו קודם שחייב אותם לעשות כן, ולכן לא התקבלה טענת הביזיון. עם זאת, השורה התחתונה בפסיקה הייתה חד-משמעית בדבר זכותו של זיני לעיין ברשימת השמות.
לצד ההכרעה העקרונית, בית המשפט בחר לנקוט בגישה של פישור ויישור הדורים. השופטים ציינו כי מאחר שהדיון בעתירות הסתיים והעותרים ביקשו למשוך את עתירתם, מן הראוי שראש השב"כ ישקול ויתור על דרישתו לקבל את הרשימה כמחווה של רצון טוב. גישה זו נועדה לאפשר המשך שיתוף פעולה מקצועי בעתיד, שכן העותרים מחזיקים בידע רלוונטי שעשוי לסייע לעבודת השב"כ. נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, הביע את דעתו במהלך הדיונים כי טוב יעשה ראש השירות אם יגלה גמישות בעמדתו. גם השופטים דוד מינץ ונעם סולברג הדגישו כי לכל בעל דין עומדת הזכות הטבעית להכיר את זהות העותר נגדו. הפרשה מדגישה את האיזון העדין שבין זכותם של עובדים למתוח ביקורת על הממונים עליהם לבין עקרונות הצדק הטבעי והשקיפות בהליכים משפטיים, גם במערכות ביטחוניות רגישות.