פרשה משפטית ופוליטית ממושכת שהסעירה את צמרת מפלגת הליכוד הגיעה ביום רביעי להכרעה משמעותית. בית המשפט קיבל את תביעת הדיבה שהגיש השר דודי אמסלם כנגד השרה לשעבר לימור לבנת, וקבע כי ההתבטאויות של לבנת כנגד אמסלם מהוות לשון הרע. במסגרת פסק הדין, חויבה לבנת לשלם לשר אמסלם פיצויים והוצאות משפט בסכום כולל של 98,500 שקלים. הליך זה נפתח בשנת 2020, כאשר בבסיסו עמדו טענות שהושמעו על ידי לבנת במספר ראיונות ופרסומים לאורך השנים. לבנת הציגה בטענותיה את אמסלם כמי שפעל לקדם מינויים של מקורביו ופעל כנגדה במישור הפוליטי בשל סירובה להיענות לדרישותיו, זאת על רקע אירועים פוליטיים שלטענתה התרחשו לפני למעלה משני עשורים.
מנגד, השר אמסלם הכחיש את הטענות באופן גורף לאורך כל שלבי ההליך המשפטי. בתגובתו לפרסום הדברים, הבהיר השר כי מדובר בעלילה שקרית שהסבה נזק כבד לשמו הטוב וליושרו האישי. לאחר כארבע שנים של דיונים בערכאות המשפטיות, קיבל בית המשפט את עמדתו של אמסלם ודחה את טענותיה של לבנת. בהודעה רשמית שפרסם לאחר מתן פסק הדין, הגדיר השר את ההכרעה כניצחון משפטי וציבורי חשוב, המטהר את שמו מההאשמות שהוטחו בו לאורך זמן רב. פסיקה זו סותמת את הגולל על אחת הפרשות הפוליטיות המדוברות ביותר בליכוד בשנים האחרונות, ומבהירה את גבולות הגזרה בכל הנוגע לפרסומים המייחסים אירועי עבר ללא תשתית ראייתית מוצקה.
הכרעה זו מעניקה משנה תוקף להגנה על שמו הטוב של איש ציבור אל מול האשמות שפורסמו באמצעי התקשורת, ומהווה תזכורת להשלכות המשפטיות הנובעות מהפצת טענות עובדתיות שאינן עומדות במבחן המשפטי. פסק הדין מסכם תקופה ארוכה של מחלוקות פומביות בין הצדדים, כאשר המערכת המשפטית נדרשה להכריע בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. על פי פרסומי אתר ICE מהתאריך 9. 9. 2026, פסק הדין סוגר את הפרשה וקובע סעד כספי בגין הפרסומים שנמצאו פוגעניים. המשמעות המעשית עבור קוראים ופעילים בזירה הציבורית היא הצורך להיזהר בפרסום האשמות בעלות אופי עובדתי כנגד אישי ציבור, שכן בהעדר ביסוס משפטי מספק, הם עלולים למצוא עצמם מחויבים בפיצויים כספיים משמעותיים במסגרת תביעות לשון הרע.