בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה את תביעת הדיבה שהגיש ערוץ 14 נגד העיתונאי חיים לוינסון. הרקע להליך המשפטי הוא ציוץ שפרסם לוינסון, סמוך למועד השבעת הממשלה שכונתה "ממשלת השינוי". על פי הדיווח ב-ICE, בתביעה נטען כי הפרסום עסק בדרך שבה מציג הערוץ את נפתלי בנט ואת בנימין נתניהו, תוך ייחוס תפקיד ראש הממשלה בפועל לנתניהו בניגוד למציאות הפוליטית דאז. השופט אריה ביטון, שדן בתיק, הכריע כי הפרסום חצה את גבולות המותר והוביל להשפלת הערוץ ולביזויו. בית המשפט דחה באופן מפורש את טענותיו של לוינסון, אשר ביקש להסתמך על הגנות חופש הביטוי ועל הטענה כי מדובר בפרסום סאטירי.
כפועל יוצא, השית השופט על העיתונאי פיצוי כספי בסך 10,000 שקלים, בצירוף סכום נוסף של 20,000 שקלים עבור הוצאות המשפט, ובסך הכל חויב לוינסון ב-30 אלף שקלים. בעקבות פסק הדין, הביע לוינסון מורת רוח מהתוצאה המשפטית. העיתונאי הבהיר כי הוא עומד מאחורי דבריו, וציין כי בחר שלא להתנצל על מנת לסיים את ההליך. לוינסון הודיע כי אין בכוונתו להשלים עם הקביעה וכי הוא מתכוון להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בשל העלויות הכלכליות הגבוהות של פסק הדין, פנה לוינסון לציבור הגולשים ברשתות החברתיות וביקש סיוע כספי במימון הוצאות המשפט באמצעות אפליקציית Bit.
התגובות לפסק הדין לא איחרו לבוא, כאשר מגיש הטלוויזיה גיא לרר התייצב לצדו של לוינסון. לרר תקף את התנהלות מערכת המשפט וטען כי שופטי שלום פוסקים על פי דעות אישיות. עוד הוסיף לרר את הערכתו כי במסגרת הליך ערעור בבית המשפט המחוזי, שבו ידונו שלושה שופטים, תוצאות הדיון עשויות להשתנות לטובתו של לוינסון. מדובר במקרה המדגיש את המתח המתמשך בין חופש הביטוי והסאטירה לבין דיני לשון הרע במרחב הדיגיטלי. קוראים וכותבי תוכן ברשת צריכים להיות מודעים לכך שבית המשפט מפעיל בחינה קפדנית על אמירות המופנות כלפי גופי תקשורת, גם כאשר הכותב טוען לביקורת סאטירית. פסיקה זו מהווה תזכורת לכך שהגנות אלו אינן מוחלטות וכי פרסומים פומביים, במיוחד אלו המטילים דופי בארגונים, עלולים להוביל להליכים משפטיים ולחיובים כספיים משמעותיים.