בדיון נוסף שנערך לאחרונה בבית המשפט העליון, נקבעו כללים חדשים להליך פיטורי נושאי משרה בכירה בשירות הציבורי. הדיון, שעסק בפרשת פיטורי הממונה על התחרות, מיכל כהן, מסמן נקודת מפנה ביחסי הכוחות בין הדרג המדיני לדרג המקצועי. על פי גיל ברינגר ב-ynet, פסק הדין קבע כי מעתה נציב שירות המדינה לא יוכל לחסום דיון בבקשת שר לפטר פקיד בכיר, אך מנגד הציב בית המשפט רף משפטי גבוה ומורכב לאישור הפיטורים בפועל. בית המשפט הבהיר כי החלטות על סיום כהונה יצטרכו לעמוד במבחנים הכוללים קיומו של משבר אמון אובייקטיבי, הצטברות של אירועים חריפים לאורך זמן משמעותי, והוכחה כי המשך הכהונה פוגע בתפקודה התקין של הרשות.
הניתוח מצביע על כך שהשופטים נטלו לעצמם סמכות רחבה בבחינת שיקול דעתם של השרים, תוך הותרת פרשנות המבחנים לבית המשפט עצמו. המאמר משווה מצב זה לגישת בית המשפט העליון בארצות הברית, שם נקבע כי סמכויות ביצועיות צריכות לעלות בקנה אחד עם מדיניות ראש הרשות המבצעת, ובמקרים מסוימים אף נפסלו חוקים המגבילים את סמכות הנשיא לפטר ממונים על רשויות. בישראל, לעומת זאת, הטענה היא כי הפעולה המשפטית מייצרת 'מסמרים חסרי ראש' – פקידים בכירים שקשה להחליפם, דבר העלול לפגוע בעקרון האחריותיות של הממשלה מול הציבור. הקוראים, ובפרט גורמים במגזר הציבורי והמשפטי, נדרשים להבין כי כל פיטורים עתידיים יתנהלו תחת פיקוח שיפוטי הדוק, כאשר נטל ההוכחה לקיומן של עילות הפיטורים עשוי להיות כבד מבעבר.