פסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין לעבודה מעמיד את סוגיית חלוקת כספי הפיצויים לאחר פטירה במרכז הדיון המשפטי. הפרשה עוסקת במנוח אברהם יוסף לייזרזון ז"ל, אשר עבד במרכז החינוך העצמאי והלך לעולמו בשנת 2020 בעודו עובד. בעקבות פטירתו, חברת הביטוח מגדל חילקה את כספי הפיצויים שנצברו בפוליסות המנהלים שלו ליורשיו על פי צו ירושה רגיל. כתוצאה מכך, הועבר סכום של 382,143 שקלים לבנו, שמחה בונים לייזרזון. בדיעבד התברר כי חלוקה זו נעשתה בניגוד להוראות החוק, שכן כספי פיצויי פיטורים של עובד שנפטר נועדו לשאירים בלבד ולא לכלל היורשים, ובמקרה הספציפי שנדון – לאלמנת המנוח באופן בלעדי.
משגילתה את הטעות, השלימה חברת מגדל את כספי האלמנה ודרשה מהבן להשיב את הכספים שקיבל לידיה. הבן סירב לדרישת ההשבה וטען בבית הדין כי מכיוון שאביו עבר את גיל הפרישה עוד בחייו, כספי הפיצויים הבשילו כזכות קניינית והפכו לחלק מנכסי העיזבון של המנוח. בית הדין דחה את טענת הבן מכל וכל וקבע כי אין לעיזבון חלק או נחלה בכספים אלו. במישור המשפטי, פסק הדין הדגיש כי סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים תכליתו להיטיב עם השאירים, וכי בנסיבות העניין פטירתו של העובד היא זו שיצרה את הזכות לקבלת הפיצויים.
עוד נדחתה טענת הבן כי יש לפטור אותו מהשבה עקב תום לב. בית הדין ציין כי חברת הביטוח פנתה אל הבן בדרישה להשבת הכספים תוך 21 ימים בלבד ממועד תשלומם, וכי מדובר בכספים שנועדו לירושה ולא היוו בסיס לפרנסתו השוטפת של הבן. בסיכומו של דבר, בית הדין קיבל את עמדת חברת מגדל וחייב את הבן להשיב את מלוא סכום הקרן שקיבל, בתוספת ריבית שקלית והוצאות משפט בסך עשרת אלפים שקלים. פסק דין זה מהווה תזכורת ברורה להפרדה הקיימת בדין הישראלי בין כספי העיזבון הכלליים לבין כספי פיצויי פיטורים המיועדים לשאירים, ומבהיר כי טעות בחלוקת כספים בידי גורם מוסדי אינה מעניקה זכות קניינית ליורשים שקיבלו את הכסף שלא כדין.