סוגיית זכויות היוצרים בעידן הבינה המלאכותית עולה פעם נוספת לכותרות, הפעם בעקבות תביעה משפטית שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב על ידי הצלם בן מיכאל שיר נגד בית האופנה 'קום איל פו'. התביעה, העומדת על סך 100 אלף שקלים, מעלה שאלות מהותיות בנוגע לגבולות השימוש בכלים טכנולוגיים ליצירת תוכן שיווקי. בבסיס התביעה ניצבת טענתו של שיר כי הקמפיין של הרשת, הנושא את הכותרת "אל תגידו לא ידענו", התבסס על עבודותיו התיעודיות מתוך הסדרה "חלוצים". לפי הנטען בכתב התביעה, החברה עשתה שימוש בחלקים מהותיים מצילומיו, כאשר דמויות שצולמו במקור בהקשר תיעודי הועברו באמצעות כלי בינה מלאכותית לזירות של אש, עשן ומהומות.
באחת הדוגמאות המפורטות, נטען כי דמות של צעיר הנושא גדי שולבה בזירת אלימות, כאשר הגדי הוחלף במכל דלק. התובע מדגיש כי השימוש נעשה ללא ידיעתו, ללא מתן תשלום, ובאופן הפוגע בשלמות יצירותיו ובזכותו המוסרית כיוצר. מטעמו של שיר נטען כי כלי בינה מלאכותית אינם יכולים להוות כיסוי משפטי להפרת זכויות יוצרים, וכי מסר חברתי או פוליטי אינו מקנה למותג מסחרי היתר להשתמש ביצירות של צלמים כחומר גלם לתוצרים דיגיטליים חדשים. עורך דינו של התובע, אריאל דובינסקי, הבהיר כי העובדה שמדובר בתוצר בינה מלאכותית אינה מוחקת את זכויות היוצר המקורי, והדגיש כי חדשנות אינה מעניקה רישיון לשימוש בנכסיו של אחר.
מעבר לפיצוי הכספי, דורש התובע להוציא צו מניעה קבוע שיורה על הסרת התמונות מהאתר הרשמי ומהרשתות החברתיות. כמו כן, הוא עותר לבית המשפט להורות על שימור ראיות טכניות, בהן קובצי המקור וההנחיות ("פרומפטים") שהוזנו למערכות ה-AI, בניסיון להתחקות אחר תהליך העבודה על הקמפיין. יצוין כי זוהי אינה התביעה היחידה שמוגשת כנגד הקמפיין; דיווחים מצביעים על תביעה נוספת מצד החטיבה להתיישבות, הטוענת כי השימוש בשמה ללא רשות פגע בשמה הטוב. פרשה זו מחדדת את הצורך של עסקים להקפיד על קבלת אישורים לזכויות יוצרים גם כאשר מדובר בתכנים המיוצרים באמצעות טכנולוגיות מתקדמות, ומדגישה כי ההקשר המשפטי של "העתקה" נותר רלוונטי גם במציאות שבה התוצר הסופי נוצר על ידי מכונה. נכון לעת זו, טרם התקבלו תגובות מהצדדים הנתבעים בנושא.