בתקופה האחרונה ניצב השיח הפרלמנטרי והמשפטי בישראל בפני תופעה המכונה 'חקיקת Undo', במסגרתה מבקשים חברי כנסת, ובמרכזם ח"כ גדי איזנקוט, לבטל דברי חקיקה מרכזיים שנחקקו במהלך כהונתה של הכנסת הקודמת. על פי דיווחים בגלובס, מהלכים אלו מסמנים מגמה פוליטית חדשה של מחיקה יזומה של חוקים אשר מזוהים עם שר המשפטים לשעבר יריב לוין והמדיניות אותה הוביל. מנקודת מבט משפטית, חקיקה שנועדה לבטל חוקים קודמים מעלה שאלות מורכבות בנוגע לרציפות השלטונית, לאמון הציבור במערכת החקיקה ולעקרון הפרדת הרשויות.
במערכת המשפטית הישראלית, ביטול חוקים אינו עניין שבשגרה, והוא נדרש לעמוד במבחנים חוקתיים נוקשים. כאשר הרשות המחוקקת פועלת לביטול אקטיבי של חקיקה שקודמיה העבירו, עולה השאלה מה הם הגבולות הראויים לכך ומהם התנאים הדרושים לביצוע שינויים מסוג זה. התופעה מדגישה את המתח שבין הרצון של ממשלה חדשה לממש את מדיניותה ובין הצורך לשמור על יציבות משפטית לאורך זמן. המשמעות המעשית עבור עורכי דין, משפטנים וגופים ציבוריים היא הצורך לעקוב אחר תהליכי חקיקה אלו, שכן שינויים רטרוספקטיביים או ביטול חוקים עלולים להשפיע באופן ישיר על זכויות מוקנות, חובות רגולטוריות והליכים משפטיים שתלויים ועומדים תחת דברי חקיקה קודמים.
הניסיון לבטל חוקים מורכבים מצריך דיון מעמיק בשאלות חוקתיות, שכן כל מהלך של 'Undo' עלול לפתוח פתח לחוסר ודאות משפטית עבור הציבור ובעלי העניין השונים. המגמה הנוכחית מעידה על כך שהמאבק הפוליטי עובר יותר ויותר לזירה של יצירה ומחיקה של נורמות משפטיות, מה שמחייב את המערכת המשפטית להיערך לפרשנות מחודשת של חוקים ושל תהליכי הביטול שלהם. כפי שעולה מניתוחי המשרוקית של גלובס, השימוש בכלים אלו מעורר שאלות על היציבות השלטונית ועל הכלים שבידי המחוקק לממש סדר יום פוליטי מנוגד לזה של קודמיו.
על הקהילה המשפטית להוסיף ולבחון את השלכות הרוחב של מהלכים אלו, שכן לביטול חוקים יש משמעויות שחורגות מעבר למישור הפוליטי המיידי ונוגעות לאושיות הדמוקרטיה וליציבות השדה המשפטי בישראל.