הסוגיה העקרונית הנוגעת לחלוקת הסמכויות בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים בישראל עומדת שוב במרכזו של דיון משפטי גורלי. על פי דיווח בגלובס, בית המשפט העליון הוציא צו על-תנאי המורה למדינה להשיב מדוע לא תבוטל הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים בכל הנוגע לפסיקת מזונות. ההחלטה התקבלה בעקבות עתירה שהגישה תנועת 'ישראל חופשית', אשר ביקשה לבחון את חוקיות התיקון לחוק אשר שינה את כללי המשחק הקיימים במערכת היחסים המשפטית בין בני זוג בהליכי גירושין. טענתה המרכזית של העותרת היא כי התיקון לחוק יוצר מציאות בעייתית שבה צד אחד – זה שמקדים ומגיש את תביעת הגירושים – זוכה לכוח משפטי בלתי מידתי.
לפי הנטען בעתירה, גורם זה יכול לקבוע באופן חד-צדדי את הערכאה שבה יתנהלו הדיונים לא רק בעצם הגירושים, אלא גם בנושאים קריטיים נוספים הכרוכים בהם: חלוקת רכוש, משמורת ילדים ופסיקת מזונות. בכך, נטען, נגרר בן הזוג השני להתדיין בבית הדין הרבני גם אם אינו חפץ בכך, עובדה המעלה שאלות חוקתיות כבדות משקל בנוגע לחופש הבחירה של הפרט ולזכות להליך הוגן ושוויוני. המדינה נדרשת כעת להשיב לבג"ץ ולנמק מדוע לא תבוטל הרחבת הסמכויות האמורה, בהתחשב בביקורת החריפה על ההשלכות הרוחביות של החקיקה.
חשוב להדגיש כי מתן צו על-תנאי אינו מהווה הכרעה סופית בתיק או קביעה לגבי חוקיות התיקון, אלא מדובר בצעד דיוני המאלץ את רשויות המדינה להציג את עמדתן בפני הרכב שופטי בג"ץ. עבור ציבור המתגרשים, מדובר בהתפתחות משמעותית ביותר, שכן שאלת הערכאה השיפוטית שבה יתנהל התיק משפיעה באופן ישיר על התוצאות הסופיות, על תחושת הצדק ועל ניהול ההליך המשפטי כולו. בעוד הדיון המשפטי תלוי ועומד, מומלץ למתגרשים לעקוב אחר התפתחויות אלו, שכן להחלטה הסופית של בית המשפט עשויות להיות השלכות דרמטיות על אופן ניהול סכסוכי משפחה בישראל ועל האיזונים בין המערכות השיפוטיות השונות.