בית המשפט העליון הכריע בסוגיה משפטית עקרונית הנוגעת לניהול יום הבחירות בישראל, וקבע פה אחד כי מפלגות לא יורשו לקבל דיווחים או מעקב אחר אזרחים שמימשו את זכות הצבעתם בקלפיות. פסק הדין ניתן על ידי השופטים יעל וילנר, אלכס שטיין וחאלד כבוב, אשר קיבלו את העתירות שהוגשו נגד החלטתה הקודמת של ועדת הבחירות המרכזית. החלטת הוועדה המקורית אפשרה לנציגי המפלגות בועדות הקלפי להעביר בזמן אמת נתונים אודות אלו שהצביעו או נמנעו מלהצביע. בחוות הדעת העיקרית של השופטת וילנר, צוין כי הפרקטיקה הזו לוקה בחסר בשל העדר הסמכה חוקית מפורשת, דבר הנדרש בהתאם לעיקרון חוקיות המינהל.
בנוסף, הדגישו השופטים כי העברת המידע האמור מהווה פגיעה ממשית בזכות לפרטיות, ואף עומדת בסתירה לסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות. בית המשפט הבהיר כי לוועדת הבחירות אין סמכות לאשר פעולות מסוג זה ללא עיגון חקיקתי ברור ומפורש. ההחלטה מגיעה לאחר שבוע שבו הוציא בית המשפט צו על תנאי כנגד החלטת ועדת הבחירות, אשר הפכה את החלטתו של יו"ר הוועדה, השופט נעם סולברג. במהלך הדיונים המשפטיים, העלו נציגי מפלגות טענות בדבר הפגיעה התפעולית בארגוני המפלגות, כאשר עורך הדין אילן בומבך, המייצג את מפלגת הליכוד, תיאר את עצירת הפרקטיקה כנזק אדיר למפלגות בעלות מאגרי בוחרים מוסדרים.
מנגד, גורמים כגון התנועה לאיכות השלטון, אשר עתרה נגד המהלך, בירכו על הפסיקה. לטענתם, שימוש במידע שנחשפים אליו מתוקף התפקיד בקלפי אינו יכול להפוך לכלי מעקב אחר אזרחים, שכן הדבר עלול להוות אמצעי להפעלת לחץ. שר המשפטים יריב לוין הביע ביקורת חריפה על החלטת בית המשפט, וטען כי מדובר בניסיון של השופטים להטות את תוצאות הבחירות ולהמציא כללים משפטיים חדשים כדי להשפיע על המערכת הפוליטית. פסק הדין סותם את הגולל על האפשרות למפלגות להפעיל מערכי מעקב על מצביעים ביום הבחירות ומחזק את ההגנה על סודיות ואנונימיות הבוחר בשיטת הבחירות הדמוקרטית.