במאמר שפורסם ב-ynet, דן פרופ' גיא הוכמן, מומחה לכלכלה התנהגותית, בחשיבותו של עקרון חזקת החפות במערכת המשפט הישראלית, בראי הדיון הציבורי המקוטב. הוכמן עומד על כך כי הנטייה האנושית להעניש לפני משפט, המושפעת מהזדהות פוליטית, עלולה להוביל לשחיקת עקרונות יסוד דמוקרטיים. הכותב מבחין בין 'חזקת החפות', שהיא כלל משפטי מוחלט, לבין הפרשנות הסובייקטיבית שהציבור מעניק לעובדות. הוכמן מציין כי אין להשוות באופן שגוי בין הליכים משפטיים הנמצאים בשלבים שונים. בעוד שבמקרה של הפצ"רית לשעבר, יפעת תומר-ירושלמי, טרם הוגש כתב אישום, הרי שבתיקי בנימין נתניהו מתנהל הליך משפטי ממושך משנת 2020.
הליך זה כלל חקירות יסודיות, שימוע, עדות בבית המשפט וחקירות נגדיות. הוכמן מדגיש כי תפקידו של בית המשפט הוא להכריע במחלוקות עובדתיות ומשפטיות המבוססות על ראיות, דוגמת תיק 1000, בו ניטש ויכוח על המשמעות המשפטית של מתנות, או תיק 2000, העוסק בשיחות מוקלטות. המאמר מדגים את חשיבות ההליך השיפוטי באמצעות תיק 4000, בו העירו השופטים על קשיים בביסוס עבירת השוחד, דבר הממחיש את חיוניותו של בירור עובדתי מעמיק. הכותב טוען כי הציבור נוטה לאמץ מסגור (Framing) המשרת את השקפת עולמו המוקדמת, במקום להתמקד בעובדות היבשות המוגשות להכרעת השופטים.
הוכמן אף מתייחס לטענות בדבר חוסר אמון במערכת המשפט, ומציין כי גורמים פוליטיים שונים, לרבות אלו המבקרים את המערכת, בוחרים בעצמם לפנות לבג"ץ באופן תדיר לקבלת סעד משפטי. לשיטתו, שלילת הלגיטימיות של המערכת תוך פנייה אליה במקרים אחרים יוצרת סתירה פנימית. לסיכום, הוכמן קורא להימנע מ'חזקת הזהות' – מצב שבו החלת עקרון חזקת החפות תלויה בזהות הנאשם או בהשקפתו הפוליטית של הפרט. עקרון זה, על פי המאמר, חייב לעמוד בתוקפו ללא קשר לדעת הקהל, שכן המערכת השיפוטית היא הגורם היחיד המוסמך להכריע על סמך הוכחות ודיון ענייני, ולא על סמך אמונות מוקדמות של חצי מדינה.