סערה משפטית סביב הכרעת בג"ץ בעניינו של סאמי אבו שחאדה. פרופ' אדם שנער, מומחה למשפטים, מתח ביקורת על האופן שבו ניהל בית המשפט העליון את הדיון המשפטי בבקשה לפסול את התמודדותו של אבו שחאדה. בשיחה שקיים עם המגישים גדעון אוקו ועמיחי אתאלי ברדיו 103FM, הציג פרופ' שנער ניתוח של המורכבות הפנימית בתוך ההרכב השיפוטי והשלכותיה על הנורמות המשפטיות בישראל. לדבריו, ככל הנראה, הרכב השופטים נחלק בין רוב של חמישה שופטים שתמכו בפסילה לבין מיעוט של ארבעה שהתנגדו לה. המורכבות נבעה מסירובו של המיעוט לכתוב פסק דין, מהלך שנועד למנוע את שינוי ההלכה המשפטית הקיימת.
פרופ' שנער הביע אכזבה מהתנהלות זו, וטען כי בית המשפט פעל בדרך שניתן להגדירה כמתחמקת. הוא הדגיש כי אם הרכב השופטים סבור שיש מקום לשינוי ההלכה הנוהגת, עליו לעשות זאת בצורה מפורשת וגלויה באמצעות כתיבת פסק דין מנומק המסביר מהן הנסיבות הייחודיות שהובילו לשינוי. החסרון בגישה הנוכחית הוא חוסר בהירות משפטי המותיר את הציבור ואת השחקנים הפוליטיים ללא הנחיה ברורה לעתיד. בתגובה לטענות על נטייה פוליטית של השופטים, דחה פרופ' שנער את הטענה לפיה מדובר במוסד המוטה שמאלה, בציינו כי רוב השופטים בהרכב הביעו נכונות לפסול את המועמד.
במקביל, התייחס שנער להשפעת הסנטימנט הציבורי שנוצר בישראל מאז אירועי ה-7 באוקטובר על פסיקת השופטים. הוא העריך כי קיים קושי להתעלם מהלך הרוח הציבורי והמשפטי הכללי, שסבר כי במקרה זה נדרשת פסילה, בניגוד למצב המשפטי שהיה קיים לפני מספר שנים. באשר לשופטי העליון השמרנים, פרופ' שנער סבור כי השופטים שטיין ומינץ מחזיקים בתפיסה מצומצמת יותר ביחס לזכות לבחור ולהיבחר. הוא ציין כי הרף שהציבו מראש היה נמוך יותר, וכי עמדתם משקפת במידה רבה את הסנטימנט הלאומי הקיים כיום בציבור, ולא מדובר בנטייה שנוצרה כתוצאה מלחצים חיצוניים רגעיים.
המשמעות המעשית של דבריו של פרופ' שנער נוגעת לחשיבות של שקיפות ובהירות בהחלטות בעלות משמעות חוקתית. כאשר בית המשפט נמנע מהנמקה מפורטת בעת שינוי הלכות, הוא פוגע בוודאות המשפטית הנדרשת. עבור עורכי דין ומשפטנים, המקרה הנוכחי מדגים את המתח המתמיד בין הפעלת שיקול דעת שיפוטי לבין הצורך בהישענות על תקדימים והלכות עבר, במיוחד בפרשיות רגישות שנוגעות לליבת הדמוקרטיה הישראלית.