יומו השלישי של עדות היועץ המשפטי לשעבר לממשלה, אביחי מנדלבליט, במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים, סיפק תובנות משפטיות ודיוניות משמעותיות בנוגע לאופן ניהול התיקים. הדיון התמקד בשני צירים מרכזיים: המניעים להגשת כתבי האישום ודיוק האישורים שניתנו לחקירת ראש הממשלה. במהלך הדיון, עורך הדין עמית חדד, המייצג את נתניהו, הציג ציטוט המיוחס למנדלבליט בשיחה עם התובעת יהודית תירוש, בו תהה העד על העדפתה המקצועית של האחרונה בין תפקידים שונים במערכת המשפט.
הטענה שהועלתה נועדה להמחיש לכאורה קיומם של מניעים חוץ-משפטיים בתהליך קבלת ההחלטות. בתגובה, התובעת תירוש הדגישה כי גם אם הציטוט נכון, אין בכך כדי להשליך על ענייניות פתיחת התיקים. הרכב השופטים בתיק התערב בדיון ודרש מהגנת נתניהו להציג תשתית עובדתית מוצקה ומוכחת בטרם יתאפשר להם להמשיך בחקירה החודרת למניעיו של היועמ"ש לשעבר. בית המשפט קבע כי טענות בדבר שיקולים זרים עשויות לבסס דוקטרינה של 'הגנה מן הצדק', אולם יש לאזן זאת באופן מידתי, תוך הצגת תשתית ראייתית מקדימה.
סוגיה מהותית נוספת שעלתה לדיון היא ניסוח הודעת האזהרה בפתח חקירותיו של נתניהו. עו"ד חדד העלה תהיות בנוגע להעדרן של עבירות ספציפיות, כגון שוחד, בנוסח האזהרה שהוקרא לראש הממשלה בתיק 4000. מנדלבליט הודה כי הניסוח שנבחר היה 'פתלתל', וזכה לביקורת מצד השופט משה ברעם, שתהה על התאמת ניסוח זה לדרג כה רם. לפי דיווח ב-ynet, השופט תהה האם מדובר בניסוח נכון כלפי רה"מ, ומנדלבליט אישר כי במבט לאחור מדובר בטעות מצידם של המנסחים. הדיון הדגיש את המתח שבין חובת היידוע המוטלת על גופי החקירה לבין הניסוח המשפטי שניתן בפועל, כאשר ההגנה טוענת כי העדר פירוט עבירות מסוימות, בהן שוחד, באזהרה הראשונית מהווה ליקוי מהותי.
מנדלבליט סיפק גם הסבר על הליך התפתחות החקירות, וציין כי בתחילה דובר בבדיקות בלבד, וכי השלב המעשי של החקירה באזהרה התגבש רק לאחר איסוף ראיות נוספות, ביניהן עדותה של הדס קליין, ששינתה את התמונה מאירועים ספורדיים לקו אספקה ממושך של טובות הנאה. הדיון משקף את הניסיון של ההגנה לערער על עצם הלגיטימיות של ההליכים מראשיתם, לעומת עמדת התביעה המדגישה את התהליכים המקצועיים שעמדו בבסיס ההחלטות.