פרסומים אחרונים שעלו לבקשת הסנגוריה הציבורית במחוז דרום מעלים סימני שאלה משמעותיים סביב שיקול הדעת של חוקרי תחנת המשטרה באילת בהליכי מעצר של קטינים. הטענות המרכזיות, כפי שהוצגו על ידי נציגי הסנגוריה, מצביעות על דפוס פעולה שבו קטינים נותרים במעצר לילה גם כאשר אין בכך צורך חקירתי דחוף, דבר המנוגד, לטענת הסנגוריה, לעקרונות המנחים את חוק הנוער והפסיקה הקיימת בנושא. אחד המקרים המטלטלים נוגע לקטינה בת 13, שנעצרה בחשד לעבירות של הסגת גבול ותקיפת שוטרים. מן הנתונים שהובאו בפני בית משפט השלום באילת עלה כי הנערה נעצרה בעוד שהיא שוהה בביתה הפרטי.
סגן נשיא בית המשפט, השופט שי ברגר, מתח ביקורת על המשטרה וציין כי בתיק לא נמצא חשד סביר לעבירות המיוחסות לקטינה. השופט הוסיף כי היחידה החוקרת פעלה ללא שיקול דעת ראוי כאשר הותירה את הנערה במעצר לילה שלם, תוך הצגת דו"ח סודי שכלל עובדות שאינן מדויקות. במקרה אחר שעלה לדיון, מדובר היה בנער בן 15 שנעצר על ידי המשטרה. כאשר עלתה אפשרות לשחררו בתנאי הרחקה מאילת, התעקש נציג המשטרה על הגעת הוריו לעיר, תוך אמירה לפיה אם ההורים אינם מגיעים – על הנער להישאר במעצר. סוגיה זו מדגישה את הפער בין תפיסת המשטרה בדבר הבטחת השגחה הורית לבין הביקורת השיפוטית על השימוש במעצר ככלי להפעלת לחץ.
עו"ד שלמה לוי, מנהל מחלקת הנוער בסנגוריה הציבורית במחוז דרום, טוען כי מדובר בעיוות מערכתי הפוגע בעיקרון השיוריות, לפיו המעצר הוא המוצא האחרון בהליך הפלילי, בוודאי כשמדובר בקטינים. לשיטתו, הליכים אלו מסבים נזק נפשי רב לקטינים ומהווים עומס מיותר על מערכת המשפט. מנגד, משטרת ישראל מסרה בתגובתה כי היא פועלת ברגישות ובאחריות המצופים ממנה, תוך שמירה הדוקה על זכויות הקטינים. ביחס למקרה של בת ה-13, טענה המשטרה כי השוטרים פעלו לאחר שהקטינה סירבה לעזוב מקום פרטי והתנהגה באיומים.
לגבי הנער בן ה-15, הבהירה המשטרה כי דברי הטוען נאמרו בהקשר של ניסיון להבטיח את שחרורו הבטוח לחיק משפחתו. השופט ברגר אמנם הכיר בעומס העבודה הכבד המוטל על יחידת החקירות באילת, אך הדגיש כי עומס זה אינו מהווה הצדקה לפגמים בשיקול הדעת של קציני המשטרה בעת קבלת החלטות הרות גורל על שלילת חירותם של קטינים.