פרשה משפטית רגישה ומורכבת הגיעה לאחרונה לפתחו של בית המשפט, ועסקה בשאלת השימוש בזרע של מנוח עבור אישה שביקשה להביא ממנו ילד. המקרה נסוב סביב צעיר ערבי-נוצרי אשר הלך לעולמו ממחלת הסרטן, כאשר הוריו ביקשו להוציא אל הפועל את רצונו המפורש להותיר צאצאים מזרעו לאחר מותו. המועמדת שנבחרה לשאת את ההיריון היא אישה יהודייה, המנהלת זוגיות עם בת זוג ואם לארבעה ילדים קטינים. על פי הדיווח ב'גלובס', בית המשפט נדרש להכריע האם לאשר את התהליך, זאת למרות המורכבות המבנית שהוצגה בפניו והקונפליקטים המשפטיים הנובעים מכך.
במסגרת הדיון המשפטי, בחן בית המשפט את מכלול הנסיבות, ובסופו של דבר הורה על דחיית הבקשה. בנימוקיו להחלטה, הדגיש בית המשפט את הקושי המשפטי ביצירת מודל של הורות משולשת, הסדר אשר אינו מוכר כיום בדין הישראלי. החשש הוא כי אישור המהלך יוביל למצב משפטי שבו לילד יהיו שלושה הורים או מערכת יחסים משפחתית שאינה מעוגנת בחקיקה הקיימת, דבר שעלול ליצור אי-ודאות רבה בכל הנוגע לזכויות וחובות הוריות וכלכליות. מעבר להיבט המשפטי הפורמלי, השופט הצביע בפירוט על מורכבויות נוספות הנובעות מהבדלי הזהות והדת בין הילד העתידי לבין הוריו הביולוגיים, בת זוגה של האם, ואחיו של הילד.
המדובר בסוגיה המערבת שיקולים של טובת הילד, שכן החיים בתוך משפחה בעלת מאפיינים דתיים, תרבותיים ולאומיים שונים ומגוונים מחייבים בחינה של השלכות ארוכות טווח על הילד. בית המשפט הבהיר כי למרות הוכחת רצונו המפורש של המנוח, אין בכך כדי להתגבר על מחסומים חוקיים ועל אתגרים מובנים של זהות ומשפחה. פסק הדין מדגיש את המתח שבין כיבוד רצונו של המת לבין מגבלות המשפט בישראל, המבקש לשמר מסגרות משפחתיות מוגדרות וברורות. מדובר בתיק שמעורר דיון ער בנוגע לגבולות הטכנולוגיה, הרצון הפרטי והאינטרס הציבורי במערכת המשפט הישראלית.