בית המשפט המחוזי נדרש לאחרונה להכריע בערעור שהגישו יער ברדוגו, נועם פתחי ויותם זמרי, במסגרת הליך תביעת לשון הרע שהוגשה נגדם על ידי העיתונאי רביב דרוקר. כפי שעולה מדיווח באתר 'גלובס', בית המשפט בחר לדחות את ערעורם של השלושה, ובכך הותיר על כנה את ההכרעה הקודמת בעניינם, תוך שהוא מחמיר את הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליהם. הרקע להליך המשפטי נעוץ בטענותיו של דרוקר כי השלושה הציגו אותו בפרסומיהם כמי שמפעיל לחצים פסולים ואיומים כלפי בני גנץ, וזאת במטרה להשפיע על החלטותיו הפוליטיות.
טענות אלו היוו את הבסיס לתביעה המקורית שהגיש דרוקר בגין לשון הרע. בערכאה הראשונה מצא בית המשפט כי הפרסומים אכן חרגו מהמותר והסבו נזק לעיתונאי, ולכן פסק לטובתו פיצוי כספי. המערערים מצדם ביקשו להפוך את ההחלטה, אולם כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את טיעוניהם. בעקבות דחיית הערעור, הורה בית המשפט על הגדלת סכום הפיצוי המקורי שנפסק לטובת דרוקר ב-60 אלף שקל נוספים. בנוסף, חויבו המערערים לשאת בהוצאות משפט בסך של 45 אלף שקל. בסך הכול, מדובר בתוספת של 105 אלף שקל שיועברו לדרוקר בעקבות ההחלטה בערעור.
פסק הדין מדגיש את החשיבות שמייחסת המערכת המשפטית להבחנה בין ביקורת עיתונאית לבין פרסומים אשר עולים כדי לשון הרע, במיוחד כאשר מדובר בייחוס פעולות חמורות כמו סחיטה ואיומים לאנשי תקשורת. המשמעות המעשית של פסק הדין עבור אנשי תקשורת, מגישים ובעלי טורים היא חיזוק נוסף של הצורך בביסוס עובדתי מוצק לטענות המועלות בפלטפורמות ציבוריות. כאשר הפרסום חורג מגדר הבעת דעה לגיטימית ועובר לתחום הדיבה המיוחסת לאדם, בתי המשפט נוטים להחמיר עם המפרסמים. פסק דין זה מהווה תזכורת נוספת לסיכונים המשפטיים והכלכליים הגלומים בפרסום תכנים שעלולים להיתפס כפוגעניים או כוזבים, שכן במקרה הנוכחי, ניסיון הערעור הוביל לא רק לדחייתו אלא גם להכבדה של ממש על הנתבעים במישור הכספי.
החלטה זו מצטרפת לשורת פסקי דין העוסקים בגבולות המותר בשיח התקשורתי הישראלי ובאחריותם של מגישי תוכניות ומשפיענים לתוכן שהם משדרים, כאשר בתי המשפט ממשיכים להציב רף מחמיר כלפי אמירות המייחסות עבירות פליליות ללא ביסוס.