בית המשפט העליון דחה לאחרונה את ערעורו של דניאל קידר על הרשעתו ברצח יזם הנדל"ן אלדד פרי ז"ל, והותיר את גזר דינו למאסר עולם על כנו. המקרה, שהסעיר את הציבור בישראל, החל על רקע סכסוך כספי שהתגלע בין המנוח לקידר, לאחר שקבוצת הנדל"ן של פרי נקלעה להליכי חדלות פירעון. על פי חומר המקור, קידר שילם בעבר מיליוני שקלים עבור שתי דירות בפרויקט מגורים, אך במסגרת הליכי השיקום נדרש לשלם תוספת כספית משמעותית. מצב זה הוביל, על פי הכרעת הדין, לתכנון קפדני של רצח בדם קר. בבוקר ה-15 באוקטובר 2021, ארב קידר לפרי בחניית בית כנסת ברחובות, ולאחר שהמנוח החנה את רכבו, ירה בו שבעה כדורים ונמלט מהזירה על גבי אופנוע.
בפסק הדין המפורט שניתן בעליון, ציין השופט עופר גרוסקופף כי למרות שהרשעתו של קידר מבוססת על ראיות נסיבתיות ואין בנמצא עדות ישירה לביצוע הירי, הרי שהתשתית הראייתית שהוצגה בתיק היא מלאה ומשכנעת. השופט הדגיש כי חוסר בראיה ישירה אינו מונע הרשעה פלילית כאשר קיים מארג ראייתי רחב ומגוון. בין הראיות שמנו בתי המשפט ניתן למצוא את המניע הכלכלי המובהק של קידר, תיעוד של סיורים מקדימים שביצע בסביבת ביתו של המנוח, נתוני איתוראן שהוכיחו את תנועותיו, והתאמה מדויקת בין פרטי לבושו, הקסדה וסוג האופנוע בהם השתמש לבין אלו שתועדו בזירת הרצח.
השופט גרוסקופף אף הגדיר את פעולות חקירת המשטרה כעבודה יסודית וראויה. פסק הדין מהווה חותמת סופית להליך פלילי מורכב, ומדגיש את הגישה המשפטית הרווחת בישראל לפיה די בשרשרת חזקה של ראיות נסיבתיות כדי להוביל להרשעה בעבירות החמורות ביותר, לרבות רצח. המשמעות המעשית לקוראים ולציבור היא חידוד ההבנה המשפטית לגבי כוחן של ראיות טכנולוגיות וסביבתיות בהליך הפלילי, המאפשרות לרשויות אכיפת החוק להוכיח מעורבות של נאשמים גם בהיעדר עדי ראייה למעשה עצמו. עבור מערכת המשפט, מדובר באישור נוסף למדיניות הענישה המחמירה בעבירות המבוצעות על רקע סכסוכים אזרחיים, תוך הדגשה כי פעולות תכנון מקדימות ומניעים כלכליים נבחנים לעומק על ידי הערכאות הגבוהות.