בית משפט השלום בתל אביב הכריע לאחרונה בתביעה שהגישה שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, נגד סילבי גנסיה, מי שהועסקה בעבר כעובדת ניקיון במעון ראש הממשלה. התביעה באה בעקבות טענות שהעלתה גנסיה בראיונות תקשורתיים, בין היתר בנוגע לתנאי העסקתה, נהלי עבודה נוקשים ודפוסי התנהלות בתוך המעון הרשמי. במסגרת ההליך, טענה נתניהו כי גנסיה הפרה את פרטיותה, פרסמה לשון הרע ופעלה מתוך מניעים פסולים של סחיטה כספית וניצול מעמדה הציבורי של התובעת. מנגד, גנסיה תיארה בהקלטות ובעדותה שגרת עבודה מורכבת וטענה ליחס פוגעני מצד המעסיקה.
בהכרעתו, דחה בית המשפט את תביעתה של נתניהו במלואה. השופט קבע כי התובעת אכן הפגינה יחס שאינו ראוי כלפי העובדת, תוך שימוש בביטויים מזלזלים ומשפילים. יתרה מכך, בית המשפט מצא כי הגרסה שהציגה גנסיה בפרסומיה בוססה על אמת, ובשל כך הורה לנתניהו לשלם הוצאות משפט בסכום של 10,000 שקלים. הליך זה הגיע לאחר שבעבר בוטל פסק דין קודם שניתן נגד גנסיה, וזאת בעקבות טענות בדבר מחדלים מקצועיים מצד עורך דינה הקודם בהגשת המסמכים הנדרשים. במהלך המשפט, נתניהו הכחישה מכל וכל את הטענות המיוחסות לה, וטענה כי מדובר במסע הכפשה תקשורתי המלווה אותה משך שנים ארוכות, תוך שהדגישה כי לא הייתה המעסיקה הישירה של גנסיה.
היא שללה את הטענות בדבר התנהלות אלימה או פוגענית כלפי עובדים, והגדירה את התביעה כניסיון לניצול ציני של שמה הטוב. פסק הדין סוגר פרק נוסף בסדרה של הליכים משפטיים בין רעיית ראש הממשלה לעובדים בביתה, ומדגיש את החשיבות של ביסוס טענות עובדתיות במחלוקות דיני עבודה בפרט, ובלשון הרע בכלל. הקביעה השיפוטית לפיה טענות הנתבעת הוכחו כאמת מהווה נדבך מרכזי בהחלטה, שכן היא מנקה את הנתבעת מאשמת פרסום שקרי, כפי שנטען בכתב התביעה. ההליך המשפטי המורכב משקף את הקושי האינהרנטי בבירור מערכות יחסים בתוך המרחב הפרטי של אישי ציבור, כאשר גבולות הפרטיות והעבודה מתערבבים זה בזה.