לכידתו של המחבל קדרי סמארה, פעיל חמאס החשוד ברצח נתנאל (נתי) שקרון בפיגוע ירי במעיין בבנימין, הציבה את מדינת ישראל בפני מבחן משפטי תקדימי: יישום חוק עונש מוות למחבלים. החוק, שאושר סופית בכנסת לפני כחצי שנה, מעורר מחלוקת עמוקה ומציב אתגרים משפטיים משמעותיים בפני מערכת המשפט הצבאית והאזרחית. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, קרא באופן פומבי להחלת החוק על המחבל ולביצוע גזר דין מוות, תוך שהוא מדגיש כי החוק החדש מייצר עונש חובה בנסיבות אלו. עם זאת, התמונה המשפטית מורכבת בהרבה מההצהרות הפוליטיות.
ברקע הדברים עומדות עתירות שהוגשו לבג"ץ על ידי ארגוני זכויות אדם נגד חוקתיות החוק. נכון לעת זו, שופט בית המשפט העליון יחיאל כשר דחה בקשה להוצאת צו ביניים להקפאת החוק, אך העותרים עשויים לשוב ולבקש סעד זה כדי למנוע יישום בלתי הפיך של עונש מוות בטרם תוכרע העתירה העקרונית. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, טרם הגישה את תגובתה לעתירות אלו. מבחינה משפטית, קיימת הבחנה בין המצב המשפטי הקיים ביהודה ושומרון לבין החוק החדש. לפי הדין הצבאי הקיים, לשופטים צבאיים הייתה סמכות לגזור עונש מוות על עבירות טרור גם קודם לכן, אולם סמכות זו מעולם לא מומשה.
החוק החדש שואף לחייב את השופטים להטיל עונש זה, אך המחוקק הותיר בו פתח המאפשר לשופטים להימנע מכך מ"נימוקים מיוחדים שיירשמו בגזר הדין". משמעות הדבר היא כי גם תחת החוק החדש, לשופטים הצבאיים נותר מרחב שיקול דעת משמעותי. במקרה שיוטל גזר דין מוות, סביר להניח כי הנושא יתגלגל לפתחו של בית המשפט העליון במסגרת הליכי הערעור, שם ייבחן אופן השימוש בחוק ופרשנותו המשפטית. כך, המקרה הנוכחי עשוי להוות אבן דרך שתקבע האם החוק ייושם בפועל או שמא יעבור מסלול משפטי שיביא לשינוי תכליתו. נכון לעתה, הציבור והמשפטנים ממתינים להכרעות שיגבשו את המדיניות המשפטית בנושא רגיש זה.