פסק דין תקדימי שניתן לאחרונה על ידי השופטת הבכירה רבקה מקייס בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, מאפשר להוריהם של רס"ן אופק בכר ז"ל, שנפל בקרב בדרום לבנון ב-16 באוקטובר 2024, לעשות שימוש בזרעו על מנת להביא ילד לעולם. מדובר בהחלטה מורכבת ורגישה, שכן המנוח לא הותיר אחריו צוואה כתובה ולא הייתה לו בת זוג בעת נפילתו, נסיבות המציבות רף הוכחתי גבוה במיוחד בפני הערכאות המשפטיות בכל הנוגע להוכחת רצונו של הנפטר. על פי דיווח באתר וואלה, הרקע המשפטי לדיון נסוב סביב שאלת רצונו של המנוח.
המאבק המשפטי, אותו הובילה עו"ד נילי שץ, התמקד בהוכחת כוונותיו של בכר בנוגע להמשכיותו. בית המשפט בחן עדויות קריטיות שהוצגו בפניו, בראשן עדותו של אביו של המנוח, אודי בכר. האב סיפר על שיחה אישית שהתקיימה בין השניים במהלך טיול באתונה ביולי 2024, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, בה הביע בנו את חששו כי לא יחזור מהקרבות וביקש מאביו לדאוג להמשכיותו. מעבר לעדות האב, נשמעו בבית המשפט עדויותיהם של שניים מחבריו הקרובים של אופק לשירותו הצבאי ביחידת אגוז. החברים העידו כי המנוח הביע בפניהם תכופות את רצונו כי הוריו ידאגו להבאת ילדים לעולם גם במידה וייהרג.
השופטת מקייס ציינה בפסק דינה כי העדויות שנשמעו נמצאו מהימנות ועקביות, וכי השתכנעה שהבאת ילדים לעולם לאחר מותו הייתה אכן משאלתו המפורשת והמודעת של המנוח. יחד עם זאת, חשוב להבהיר כי האישור שניתן להורים הוא אישור עקרוני בלבד. על פי פסיקת בית המשפט, לאחר שתבחר אם מיועדת לתהליך, יהיה על ההורים לשוב ולהתייצב בפני הערכאה המשפטית כדי לקבל את אישורה הסופי לביצוע ההליך. פסיקה זו מצטרפת למקרים משפטיים רגישים נוספים שבהם נדרש בית המשפט להכריע בשאלת הרצון להמשכיות לאחר מות אדם, במציאות המורכבת של חללי צה"ל.
התקדים שנרשם כאן מדגיש את כוחן של עדויות בעל פה ואת החשיבות שבית המשפט מייחס למכלול הראיות בבואו להכריע בסוגיות אישיות וערכיות שאין לגביהן הוראה כתובה מראש. המקרה ממחיש את הדילמות המשפטיות והאנושיות עמן מתמודדות משפחות שכולות המבקשות להגשים את רצון בניהן שנפלו במהלך שירותם הצבאי, תחת מורכבות ההליך המשפטי הנדרש בעניינים אלו.