פרסומן של התכתבויות וואטסאפ המיוחסות ליועץ ראש הממשלה, יונתן אוריך, מעורר דיון משפטי עירני סביב סוגיית האחריות של אלו המפיצים את המידע ברשתות החברתיות. בעוד הציבור נוטה להניח כי העברה פסיבית של צילומי מסך אינה מהווה עבירה או עילה לתביעה, עו"ד עידו שכטר מצביע על כך שהחוק בישראל מציב גבולות ברורים ומחמירים בהרבה. על פי עו"ד שכטר, טענת צוותו המשפטי של אוריך כי חשבון הוואטסאפ שלו נפרץ, מלווה באזהרה מצדם כי הם עשויים לתבוע אישית גם את מי שיבחר להפיץ את החומרים הללו הלאה.
במישור הפלילי, חוק הגנת הפרטיות קובע כי פרסום או מסירה של מידע שהושג תוך פגיעה בפרטיות מהווים עבירה עצמאית, ללא קשר למי שביצע את הפריצה המקורית. כאשר פעולת ההפצה נעשית במזיד, העונש הקבוע בחוק עלול להגיע עד חמש שנות מאסר. במישור האזרחי, גם בהיעדר כוונת זדון, בית המשפט מוסמך לפסוק פיצויים משמעותיים של עד 50 אלף שקלים ללא צורך בהוכחת נזק, כאשר סכום זה עשוי אף להיות מוכפל במידה ויוכח כי המפיץ פעל בכוונה לפגוע. יתרה מכך, הפסיקה בבית המשפט העליון בנוגע לדיני לשון הרע הגדירה שיתוף פוסט ברשת חברתית כפעולת פרסום לכל דבר, מה שפותח פתח לתביעות נגד המשתפים.
המענה המרכזי שמשתמשים מחפשים לעיתים הוא "הגנת העניין הציבורי", אולם כאן טמון מוקש משפטי נוסף. על הטוען להגנה זו מוטל נטל כבד להוכיח כי הפרסום אינו כוזב וכי העניין הציבורי אכן מצדיק את הפגיעה. במקרה של אוריך, הטוען כי חלק מהודעותיו שונו או נערכו, היכולת להסתמך על הגנה זו הופכת למורכבת במיוחד עבור מי שמשתף מידע שעלול להתברר כמזויף. עורך הדין שכטר מבחין בין עיתונאים, העשויים ליהנות מהגנת החובה המקצועית לאחר תהליך אימות קפדני של המידע, לבין גולשים מן השורה המעבירים צילומי מסך ללא בדיקה מעמיקה.
השורה התחתונה העולה מהדברים היא הצורך לגלות אחריות אישית לפני לחיצה על כפתור השיתוף. בטרם הפצת מידע רגיש, ממליץ עו"ד שכטר לבחון את אמינות המקור, לוודא את אמיתות התוכן ולשאול האם אכן מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית או ברכילות גרידא. ללא מענה ברור לשאלות אלו, עלול המפיץ למצוא עצמו ניצב בבית המשפט בפני תביעות בגין פגיעה בפרטיות ולשון הרע, ללא הגנות משפטיות שיעמדו לזכותו.