סערה משפטית נרשמה השבוע באולם בית המשפט במסגרת משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כאשר הפרקליטות הודיעה רשמית כי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, לא תיענה לבקשת ההגנה ולהמלצת בית המשפט להתייצב לדיונים. עמדת הפרקליטות הובהרה על ידי התובעת יהודית תירוש, שציינה כי ההתנהלות המקצועית בתיק מוסדרת ומתבצעת על ידי צוות התביעה המוסמך לכך, המדווח באופן שוטף להנהלת המערכת. לדברי תירוש, נוכחות היועמ"שית אינה מתיישבת עם סדרי העבודה הנהוגים בפרקליטות, שכן התביעה מיוצגת על ידי בכירי הפרקליטות שנכחו וייכחו בדיונים עתידיים.
מנגד, עורך דינו של נתניהו, עמית חדד, הדגיש את סמכותו של בית המשפט לזמן את היועמ"שית, וטען כי ראוי שנציגת הדרג הבכיר ביותר במערכת תתייצב לדיון בעניינים בעלי חשיבות לאומית כה גבוהה. עו"ד חדד ביסס את טיעונו על דוגמה מתיק אחר, בו הורה לאחרונה השופט נעם סולברג לפרקליט המדינה להתייצב באופן אישי לדיון. יצוין כי הערכות משפטיות מצביעות על כך שהצעת השופטים והבקשה של הסנגורים מתמקדות בתיק 4000, שבו הביע ההרכב הסתייגות משמעותית לגבי סעיף השוחד. בתגובה, חזרה התובעת תירוש על כך שדלתם של היועצת המשפטית ושל פרקליט המדינה נותרה פתוחה להידברות ישירה, תוך שהיא מציינת כי מצד הנאשם לא התקבלה תגובה רשמית להצעות קודמות בנושא, ובכלל זה סירוב מוקדם מצד היועמ"שית להליך גישור חיצוני.
פרשה זו מחדדת את הוויכוח המשפטי והציבורי על אודות דרגי הייצוג הנדרשים בתיקים רגישים, ועל גבולות הסמכות של בית המשפט מול רשויות התביעה בנוגע למי שיעמוד מולו באולם הדיונים. עמדת הפרקליטות משקפת תפיסה שלפיה הליכי התביעה צריכים להתנהל דרך ערוצי העבודה הסדורים של המשרד ולא באמצעות הופעה ישירה של הדרג הנבחר או הממונה בכל דיון, גם כאשר הדיון נוגע בסוגיות ליבה שנויות במחלוקת בין הצדדים.