בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בפתח תקווה, הורשעה מטפלת אשר עבדה במעון בכפר סבא בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי פעוט. המקרה מעלה שוב לסדר היום הציבורי והמשפטי את סוגיית האחריות הפלילית של מטפלות וצוותי חינוך כלפי חסרי ישע, נושא המצוי תחת פיקוח קפדני של מערכת אכיפת החוק. על פי כתוב בפרסום של 'מעריב', הנאשמת הועסקה בכיתת גנון שבה שהו כ-31 פעוטות בגילאי שנתיים עד שלוש. האירועים נשוא כתב האישום התרחשו ב-5 במרץ 2024. על פי העובדות שנקבעו על ידי השופט גיל גבאי, הנאשמת תקפה את הפעוט בשתי הזדמנויות שונות בזמן שהייתה אחראית עליו.
באירוע הראשון, בזמן שהפעוט שכב במיטתו במהלך שנת הצהריים, תפסה הנאשמת בשערו ומשכה אותו בעוצמה, ולאחר מכן אחזה בזרועו ומשכה אותו עד שהתיישב. בהקשר זה, טענה ההגנה כי לא מדובר במשיכה מכוונת אלא בהרמת הפעוט באופן אגרסיבי אך לא תקין, אולם בית המשפט דחה את הניסיון לצמצם את חומרת המעשים וקבע כי הוכחו העבירות המיוחסות לה. באירוע השני, כפי שתועד במצלמות האבטחה, הנאשמת העמידה את הפעוט בכוח על רגליו ודחפה אותו מאחור, דחיפה אשר גרמה לנפילתו של הילד על פניו. השופט גבאי ציין בפסק דינו כי הגורם המרכזי לנפילה היה הדחיפה של הנאשמת, ודחה טענות שונות שביקשו להטיל ספק בסיבתיות המעשים.
במסגרת ההליך, מתח בית המשפט ביקורת על אופן ניהול התיק מצד הפרקליטות. השופט גבאי העיר כי ההתעקשות על ניהול ההליך באופן דווקני, תוך הגשת מוצגים רבים שלא היו רלוונטיים להוכחת האשמה בתיק המבוסס ממילא על תיעוד מצולם, הייתה מיותרת והכבידה על עבודת בית המשפט. מבחינה משפטית, המקרה מדגיש את כובד המשקל שמעניקים בתי המשפט לראיות חזותיות במקרים של עבירות בתוך מוסדות חינוך, כאשר במקרים רבים הסרטונים מהווים את ליבת הראיות המכריעה את הכף. עורך דין המלווה מקרים מעין אלו מציין כי הרשעה בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות נושאת בחובה השלכות משמעותיות, החל מענישה פלילית ממשית ועד להשפעות ארוכות טווח על האפשרות לעסוק בעתיד בטיפול או בחינוך.
על אף טענות ההגנה בדבר אופי המגע, בית המשפט הבהיר כי פעולות אלו חורגות מרף ההתנהגות המותר ומגיעות לכדי עבירה פלילית של ממש. גזר הדין בעניינה של הנאשמת טרם ניתן וצפוי להתפרסם בהמשך ההליך.