מכתבו החריג של יו"ר ועדת הבחירות, השופט נעם סולברג, בדבר חשד להתערבות מדינה זרה בבחירות 2026, עורר דיון ציבורי ומשפטי ענף סביב שאלת חוקיות תוצאות הבחירות. על פי הדיווח ב-ynet, השופט סולברג מצביע על אינדיקציות לשוחד בחירות מצד גורמים זרים. בעוד שטרם התברר היקף ההתערבות המיוחסת לקטאר בפרשה המכונה "קטאר-גייט", הממתינה להכרעת הפרקליטות, עולה השאלה כיצד משפיעים חשדות אלו על המישור הדמוקרטי. מבחינה משפטית, סעיף 122 לחוק הבחירות לכנסת אוסר באופן מפורש על מתן וקבלת שוחד בחירות, כאשר העבירה מוגדרת כמתן טובות הנאה במטרה להשפיע על החלטת הבוחר.
בפסק דין מ-1984, קבע בית המשפט העליון כי חופש הבחירה כולל את חירותו הנפשית והשכלית של הבוחר, וכי כל פגיעה בחירות זו באמצעות טובות הנאה מהווה עיוות של העקרון הדמוקרטי. בהיבט הפרוצדורלי, קיימת הבחנה ברורה בין ההליך הפלילי לבין הליך ערעור הבחירות. על פי הדיווח, ניתן להגיש ערעור על תוצאות הבחירות לבית המשפט המחוזי בירושלים באופן עצמאי, ללא קשר לקיומו של הליך פלילי. הזכות להגיש ערעור נתונה למפלגות וליועצת המשפטית לממשלה, וזאת בתוך תקופה מוגדרת של שבועיים לאחר הבחירות, אם כי לבית המשפט סמכות להאריך מועד זה.
ערעור המוגש בהרכב של שלושה שופטים עשוי להתקבל במידה ויוכח כי הליקויים השפיעו על תוצאות הבחירות. במידה ובית המשפט ישתכנע כי בוצעו עבירות, הוא מוסמך להורות על ביטול תוצאות הבחירות בקלפיות מסוימות או בכללן, ולצוות על קיום בחירות חוזרות. עם זאת, מצוין כי ביטול בחירות הוא צעד חסר תקדים בישראל. במידה ויוכחו חשדות, סביר כי בתי המשפט יבחנו תחילה תחום מוגדר של קלפיות, ככל שניתן לבודד את השפעת העבירות לאזור מסוים. יתרה מכך, חשוב להדגיש כי החוק קובע במפורש שערעור בחירות אינו מעכב את עבודת הכנסת, וכי החלטות שהתקבלו על ידי הכנסת הנבחרת יישארו בתוקפן ללא קשר לתוצאות הערעור.